בס"ד
english

החפץ חיים

ר' ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל המכונה "החפץ חיים", מחשובי הרבנים האורתודוקסים בדור שלפני השואה. התגורר בעיירה ראדין הסמוכה לוילנה, החפץ חיים »

הרשמה להלכות באימייל

הזן שם מלא:
כתובת אימייל:



שמירת הלשון ברשת

פייסבוק
טוויטר
rss feed

הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ג'

מותר לספר על אדם שגרם רעה לחבירו כדי שיתקן מעשיו, רק אם מעשי עצמו טובים יותר ממנו. אבל אם הוא חוטא כמותו, הרי זה אסור לפרסמו.כי איש כזה אינו מתכווין לפרסם לתועלת, אלא לשמוח לאיד ולבזותו בזה. וכבר נאמר בענין הזה (הושע א' ד') "ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא". שאף אל פי שעשה יזרעאל מצוה שהכרית את בית אחאב, כיוון שהצטווה על ידי נביא, ונתנה לו עבור זה מלוכה לארבעה דורות, בכל זאת נפקד עליו לבסוף דמי אחאב, כיון שגם הוא עצמו היה רשע.

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ד'

הפרט החמישי שכתבנו לעיל שיכווין לתועלת. לא משנה אם האנשים שהוא מספר לפניהם יכולים לעזור לנגזל ולנעשק בענינם – וודאי נכון הדבר לספר. ואפילו אם התועלת לא תוכל להגיע על ידי סיפורו, רק שהוא מתכווין שיתרחקו בני אדם מדרך רשע כשישמעו שהבריות מגנות פועלי אוון, ואולי הוא בעצמו ישמע וישוב ממעשיו הרעים כשישמע שהבריות מגנות אותו, ונחשב לתועלת הסיפור לשון הרע. כיון שאינו מתכווין להנות מהסיפור לשון הרע, רק לקנא לאמת ואולי תבוא על ידי זה תועלת על להבא.
אבל אם משער שלא תהיה שום תועלת מסיפורו, כגון אם האנשים שמספר להם עשו עוול כזה בעצמם ולא נחשב בעיניהם עוון כלל, אסור לספר להם. כי מלבד שלא יבוא שום תועלת , עוד יבוא קלקול כשהם יספרו את הסיפור לגזלן ולעושק ויבואו לידי "לא תלך רכיל בעמך".
ואין חילוק בעניין אם ביקש ממנו הנגזל לספר ולעזור לו, או אם מספר מעצמו כדי לעזור לו. באופן המותר לספר מותר גם אם לא ביקש ממנו, ובאופן שאסור – אסור גם אם ביקש ממנו.


קטע מספר שמירת הלשון

פרק ה' חתימת הספר "שנשית לבנו למסילה שהלכו בה אבותינו"

ונלך במסלה אשר דרכו בה אבותינו וכמו שכתוב "שתי לבך למסלה דרך הלכת". וזה לשון התנא דבי רבא אליהו פרק כ"ג : וכשהיו ישראל במצרים ובמדבר הן היו תמימי דרך בדבר וכו'.

וכשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד, משום שהיוו כולם באגודה אחת וכרתו ברית יחד שיעשו גמילות חסדים זה עם זה זה, וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב, ולעבוד את אביהם שבשמיים לבדו, ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהם, ושלא ילמדו לשון מצרים מפני עבודת אלילים.
כיצד? כשהיו ישראל עובדים את אביהם שבשמיים לבדו במצרים ולא היו משנים את לשונם היו המצרים אומרים להם: למה לא תעבדו את אלוהי מצרים ויקל עבודתו מכם?
משיבים ישראל ואומרים להם: וכי שמא עזבו אבותינו אברהם יצחק ויעקב את אביהם שבשמיים שיעזבו בניהם אחריהם אותו? ואמרו להם המצרים לאו וכו'.
ומלין את בניהם במצרים. ואמרו להם המצרים במצרים "אולי אם לא תשמרו ולא תמולו יקל מכם העבודה הקשה? היו ישראל משיבים ואומרים: שמא שכחו אבותינו את ברית אלוקינו בשמים שישכחו בניהם אחריהם? ואמרו להם: לאו.
ואמרו להם ישראל: כשם שלא שכחו אבותינו, כך לא נשכח אנו לעולם.
דבר אחר: כשהיו ישראל מלים את בניהם במצרים היו המצרים אומרים להם: למה אתם מלים את בניכם, והלא לאחר שעה אנחנו משליכים אותם בנהר?
ואומרים להם ישראל: אנחנו נמול אותם ואחר כך עשו להם כרצונכם.
וכשהיו ישראל עושים שבעת ימי המשתה, היו המצרים אומרים להם: למה אתם עושים שבעת ימי המשתה, והלא לאחר מכן אנחנו מוציאים אתכם לעבודת פרך?
אמרו להם ישראל: אנחנו נעשה שבעת ימי המשתה, ואחר כך עשו לנו כרצונכם.
בכל אלו הדברים היו המצרים מחרפין את ישראל, ומכין אותם ופוגעים בהם, ומפחידים אותם ואין לישראל מנוס מפניהם שנאמר (תהילים מ"ד י"ד) "תשימנו לחרפה לשכינינו, לעג וקלס לסביבותינו וגו'. כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך" וגו'.

אם כן אף אנו נשים לבנו למסילה ההיא ונראה לגמול חסד זה עם זה, ונשמור את ברית אברהם יצחק ויעקב לעבוד את אלוקינו שבשמים לבדו. ולא נטה לבנו להסתת יצר וטענותיו כמו שלא הטו ישראל אוזנם לטענת המצרים, אף שהמצרים הציעו בזה להקל עולם מעליהם. ועבור זה יקויים בנו הכתוב (מיכה ז' ט"ו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". במהרה בימינו אמן.

אבות פרק א משנה יג

הוּא הָיָה אוֹמֵר, נְגַד שְׁמָא, אֲבַד שְׁמֵהּ. וּדְלָא מוֹסִיף, יָסֵיף. וּדְלָא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף:
הלכות יומיות »
הלכות שמירת הלשון »
קטעי מוסר »
סיפורי גולשים »
אודות האתר »
created by entry.
הלכות יומיות | הלכות שמירת הלשון | קטעי מוסר | סיפורי גולשים | קוביית הלכות לאתרך | אודות האתר
אתרים מומלצים:   תהילים  •  פרקי אבות  •  מקווה.נט