הלכות רכילות, כלל ט', הלכה ה'

ועתה נבוא לבאר עוד כלל גדול בענינים אלו, ועלי ידי זה יתבאר הפרט החמישי לעיל.
דע, שכל ההיתר שכתבנו לעיל לספר, הוא דווקא אם האיש שמספר לו עוד לא סגר עם זה שמספר עליו. אבל אם סגרו כבר, תלוי בזה. אם הוא יודע שמחמת דיבורו שיגלה לו, לא יעשה למי שסיפר עליו שום נזק, רק יידע להיזהר מלהינזק ממנו, ונשלמו כל הפרטים, אז מותר ונכון לספר לו.
אבל אם הוא מכיר את טבע האיש שמספר לו שאם יספר לו וודאי יקבל את זה כאמת גמור ויפסוק דין לעצמו ויעשה מעשה, לחזור מהשותפות או שאר עניני היזק על פי דיבורו. אפילו שלא יעשה יותר ממה שהיו מחייבים בבית על פי דיבורו אם שני עדים היו מעידים כדבריו, בכל זאת אסור.
כיוון שבדיבורו גורם לנידון יותר ממה שהיו מחייבים אותו בבית דין, כי בבית דין לא היו מחייבין אותו על פי דבריו כיוון שהוא רק עד אחד.
ולפי זה נראה שאם המספרים הם שניים וראו את הדבר בעצמם, יכולים לספר אם כוונתם רק לסלק הנזקים, ושלא יסובב יותר היזק ממה שהיה נגרם בבית דין. וגם שיושלמו שאר הפרטים.