הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ה' ו'

איסור לשון הרע הוא דווקא על איש שעל פי דין תורה הוא בכלל "עמיתך" – שאיתך בתורה ומצוות. אבל אותם אנשים שמכירים בהם שיש אפיקורסות, מצוה לגנותם ולבזותם, בין בפניהם בין שלא בפניהם. בין במה שרואה עליהם, ובין במה ששומע עליהם. כי כתוב "לא תונו איש את עמיתו", "לא תלך רכיל בעמך", והם אינם בכלל "עמיתך" "בעמך". ונאמר "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט" וכו'. ואפיקורס נקרא הכופר בתורה ובנבואה בישראל, בין בתורה שבכתב, ובין בתורה שבעל פה. ואפילו הוא אומר כל התורה מן השמים חוץ מפסוק אחד או קל וחומר אחד, גם הוא נחשב אפיקורס. ודווקא אם שמע מהם בעצמו דברי אפיקורסות, אבל אם אחרים אמרו לו, אסור לסמוך על זה לגנותם, בין בפניהם בין שלא בפניהם, וגם אין להחליט בלב שדבר זה נכון, רק צריך לעת עתה לחוש ולהזהיר אחרים בסתר שלא יתחברו איתו לעת עתה עד שיתברר הדבר. וכל זה דווקא בשמיעה סתם, אבל אם מוחזקין בעיר לאפיקורסים, דינם כאילו מכירם בעצמו.

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ז'

ודע עוד, שאם מוחזק בעיר לרשע בגלל עבירות שמותר לגנותו, גם הדין כך שצריך לשמוע בעצמו על העבירות. ואיזהו מוחזק לעובר עבירות? כל שהוסכם בעיני אנשי העיר לרשע , עד שאין ספק בגלל השמועות הרעות שיוצאות עליו תמיד. אבל אם רק יצא קול פעם אחת, אסור לסמוך על זה לגנותו. ואפילו להחליט בלב אסור.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ה' חתימת הספר "שנשית לבנו למסילה שהלכו בה אבותינו"

ונלך במסלה אשר דרכו בה אבותינו וכמו שכתוב "שתי לבך למסלה דרך הלכת". וזה לשון התנא דבי רבא אליהו פרק כ"ג : וכשהיו ישראל במצרים ובמדבר הן היו תמימי דרך בדבר וכו'. וכשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד, משום שהיוו כולם באגודה אחת וכרתו ברית יחד שיעשו גמילות חסדים זה עם זה זה, וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב, ולעבוד את אביהם שבשמיים לבדו, ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהם, ושלא ילמדו לשון מצרים מפני עבודת אלילים. כיצד? כשהיו ישראל עובדים את אביהם שבשמיים לבדו במצרים ולא היו משנים את לשונם היו המצרים אומרים להם: למה לא תעבדו את אלוהי מצרים ויקל עבודתו מכם? משיבים ישראל ואומרים להם: וכי שמא עזבו אבותינו אברהם יצחק ויעקב את אביהם שבשמיים שיעזבו בניהם אחריהם אותו? ואמרו להם המצרים לאו וכו'. ומלין את בניהם במצרים. ואמרו להם המצרים במצרים "אולי אם לא תשמרו ולא תמולו יקל מכם העבודה הקשה? היו ישראל משיבים ואומרים: שמא שכחו אבותינו את ברית אלוקינו בשמים שישכחו בניהם אחריהם? ואמרו להם: לאו. ואמרו להם ישראל: כשם שלא שכחו אבותינו, כך לא נשכח אנו לעולם. דבר אחר: כשהיו ישראל מלים את בניהם במצרים היו המצרים אומרים להם: למה אתם מלים את בניכם, והלא לאחר שעה אנחנו משליכים אותם בנהר? ואומרים להם ישראל: אנחנו נמול אותם ואחר כך עשו להם כרצונכם. וכשהיו ישראל עושים שבעת ימי המשתה, היו המצרים אומרים להם: למה אתם עושים שבעת ימי המשתה, והלא לאחר מכן אנחנו מוציאים אתכם לעבודת פרך? אמרו להם ישראל: אנחנו נעשה שבעת ימי המשתה, ואחר כך עשו לנו כרצונכם. בכל אלו הדברים היו המצרים מחרפין את ישראל, ומכין אותם ופוגעים בהם, ומפחידים אותם ואין לישראל מנוס מפניהם שנאמר (תהילים מ"ד י"ד) "תשימנו לחרפה לשכינינו, לעג וקלס לסביבותינו וגו'. כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך" וגו'. אם כן אף אנו נשים לבנו למסילה ההיא ונראה לגמול חסד זה עם זה, ונשמור את ברית אברהם יצחק ויעקב לעבוד את אלוקינו שבשמים לבדו. ולא נטה לבנו להסתת יצר וטענותיו כמו שלא הטו ישראל אוזנם לטענת המצרים, אף שהמצרים הציעו בזה להקל עולם מעליהם. ועבור זה יקויים בנו הכתוב (מיכה ז' ט"ו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". במהרה בימינו אמן.