הלכות שמירת הלשון
הלכות לשון הרע, כלל י’, סעיף ז’
וכעת נבאר את הפרט השלישי, שצריך בשביל להתיר לספר על אדם שעושה רעה לחבירו.
מה שכתבנו שצריך להוכיח אותו קודם,הוא רק בסתם. אבל אם מכיר אותו ויודע שלא יקבל תוכחתו - אין צורך להוכיחו. אבל צריך שבמקרה כזה יספר עליו בפני שלושה, כדי שלא ייראה שמפחד שדבריו יגיעו לאוזניו וייחשב כנהנה מלספר לשון הרע על חבירו.
ועוד טעם, שיחשדו בו שדבריו לא אמת, כי אם היה אמת, היה מספר לו בפניו ולא מספר לאדם אחד בלבד. אבל כשמספר בפני שלושה, כאילו סיפר בפניו.
ולשומעים אסור להאמין ולהחליט מייד, כי אולי הפרטים אינם מדוייקים, אבל בכל מקרה עליהם לחקור אחר הדבר ולבדוק אם הדבר נכון שאיש ההוא שמספרים שעושה רעות לחבירו, אכן עושה אותם. ואם אמת הוא, יוכיחוהו, ואולי יקשיב לתוכחתם.
הלכות לשון הרע, כלל י’, סעיף ח’
וכל זה כשאין בליבו אימה מהאדם ההוא שעושה רעה לחבירו, אבל אם יש בליבו אימה ממנו, אפשר שיש להקל לספר עליו העוולה שהוא עושה לחבירו, גם שלא בפני שלושה.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ז’ חתימת הספר “גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים” (2)
וגם אחד משלושה דברים שהעולם עומד עליהם. כמו שבמובא במסכת אבות (פרק א) על שלושה דברים העולם עומד. על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והיא שקולה כקרבנות. כמו שמובא באבות דרבי נתן (פרק ד' משנה ד'') על גמילות חסדים, כיצד? הרי הוא אומר (הושע ו' ו') "כי חסד חפצתי, ולא זבח" העולם מתחילה לא נברא אלא בחסד. שנאמר "כי אמרתי עולם חסד ייבנה". פעם אחת היה ר' יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה ר' יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב, אמר ר' יהושע: אוי לנו מקום שמתכפרים בו עוונותינו שהוא חרב. אמר לו: בני אל יירע לבבך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח".
