הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל ו', סעיף ה', ו'
אסור קבלת רכילות הוא גם אם שמע מאדם שנאמן עליו כ-2 עדים. ואפי' אין אם אין שום צד זכות.
וכל זה אם אין תועלת לעתיד, אבל אם יש תועלת שיידע להישמר לעתיד מותר לקבל ולהאמין, אבל לא לספר לאחרים. אלא אם כן יש תועלת אם יספר להם.
וכל זה אם סיפור לו שראה בעצמו, אבל אמר ששמע מאחרים, אין היתר להאמין לו והרי הוא כשאר אדם שסיפר לו.
וכל היתר זה הוא רק באדם שמכיר היטב ומאמין לו תמיד כעדות 2 עדים. אבל אם בשאר דברים אין מאמין לו, ורק ברכילות נוח לו להאמין לו, וודאי שיש בזה אסור קבלת לשון הרע ורכילות.
הלכות רכילות, כלל ו', סעיף ז'
וכל זה בזמן התלמוד, אבל בימינו פסקו שאין לאדם לומר שפלוני נאמן עליו כ-2 עדים. לכן אסור בכזה מקרה לקבל, רק לחשוש.
וכמה טועים האנשים שנזהרים בלשון הרע ורכילות, אבל אם שומעים ממשפחתם מאמינים, כי הם וודאי לא ישקרו להם. וטעות היא, כי אין חילוק אם המספר נאמן עליו או לא.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק א' חתימת הספר "על ידי שמירת הלשון יזכה לחשיבות מיוחדת בעולם הבא" (1)
אמרו חז"ל בבבא בתרא (קס"ה.) "רובן בגזל (רוב האנשים נכשלים בגזל) ומיעוטן בעריות, וכולן באבק לשון הרע.
ומזה אפשר להתבונן את חשיבות שמירת הלשון. כי הרי כל אדם יש לו דבר שהוא גאה בו. עשיר יש לו חצר יפה, לאדם פשוט יש לו בית יפה, וכל אחד בדרגתו שיהיה לו מה להיות גאה אצל חבריו. וכל זה בעולם הזה, שהתענוג והכבוד כאן לא אמיתיים. על אחת כמה וכמה בעולם הנצחי.
ידוע שעל כל מצוה שאדם עושה נברא לו אולם בעולם הבא, אם כן מי שנזהר בלשון הרע, יהיה לו היכל מיוחד מכולם. כי הרי "כולן באבק לשון הרע", והוא יהיה היחיד שיהיה לו היכל קדוש כנגד שנשמר מלשון הרע.
