הלכות שמירת הלשון
ציורים, סעיף א' ב'
א. אם הוא רואה שראובן רוצה לעשות שותפות עם שמעון בענייני מסחר. ושמעון אין מכיר טבע ראובן. והוא מכיר היטב את שמעון שלא חושש על ממון אחרים מפני טבעו הרע. יזהיר לראובן שלא ישתתף עם שמעון, וגם בזה ייזהר שיצטרפו כל הפרטים מהלכות רכילות
ב. ואם כבר השתתף עמו בגלל שלא הכיר אותו. תלוי בזאת: אם הוא יודע שדבריו לא יתקבלו אלא רק לענין לחוש שיידע להיזהר בחשבונות, וישגיח בכל ענין וענין לא לבוא לידי הפסד, אז צריך לגלות לו בתנאי שיושלמו הפרטים. אבל אם הוא רואה שדבריו יתקבלו בעיני השומע, ועל ידי כך יבוא הפסד של ממש לשמעון, כגון שראובן יבטל השותפות או שאר עניני היזק, אסור לגלות לו.
ציורים, סעיף ג'
ג. ודע עוד שמאוד צריך להיזהר מלייעץ לאדם לעשות שותפות עם מישהו, אם הוא יודע איזה נזק שיכול לצאת מהשותפות. כגון אם השותף הוא עני, או אינו אדם נאמן. והוא לענין שידוך, או אומן שמבררים אצלו עליהם. כי כל האיסור של רכילות הוא לילך ולהרע לו. אבל להיפך, כגון להרע לראובן ולייעץ לו לעשות שותפות עם שמעון, או להשתדך איתו. והוא יודע שאם הדבר היה נוגע לו עצמו היה מתרחק מאנשים אלו, אסור גמור לייעץ לחברו בזאת כי הוא בכלל "לפני עור לא תתן מכשול". שאמרו חז"ל "שלא לתן לו עצה שאינה הוגנת". ויש אנשים שנכשלים בעניין זה מפני נגיעות אישיות. והוא עוון חמור, כי חמדת ממון מעבירם על אסור דאורייתא.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (1)
והנה אמרו חז"ל ביומא (ל"ט.) על הפסוק (ויקרא י"א מ"ג): "ולא תטמאו בהם ונטמיתם בם". אדם מטמא את עצמו מעט - מטמאין אותו הרבה. מלמטה - מטמאין אותו מלמעלה. בעולם הזה- מטמאין אותו בעולם הבא. והנה רש"י פירש שם: מטמאין אותו הרבה- מניחין אותו להיטמא הרבה. אבל לשון מטמאין דחוק על זה.
אבל לפי מה שהעתקנו לעיל דברי הזוהר הקדוש, ניחא בפשטות. והוא שכתב שם שעל ידי דיבורים אסורים שדיבר, נמשכה רוח הטומאה עליהם, ואחר כך נוטלין החיצונים אלו הדיבורים האסורים הטמאים, ומטמאין בהם כל דברי הקדושה. ומאבד אותם בזה, שלא יוכלו לעלות למעלה לפני ה' יתברך , אחרי שרוח הטומאה מרחפת עליהם. וזהו שאמרו: מטמאין אותו הרבה. ומה שאמרו : מלמטה - מטמאין אותו למעלה, היינו שנמשכת טומאה מלמעלה גם על שורש נפשו.
ומה שאמרו: מטמאין אותו לעולם הבא - היינו בעת שימות, ונפשו תשוב לאלוקים, אשר נתנה ליתן שם דין וחשבון, ורצונו יהיה בוודאי שיכניסוהו לגן עדן- יפגועוהו המשחיתים וילבישוהו לבוש מאוס וטמא שנברא מעוונתיו, ומי יוכל לשער גודל הבזיון והכלימה, שיהיה לו על ידי לבוש זה. ומוכרח על ידי זה לרדת לגיהנם - מקום חושך וצלמוות להתכבס שם מחלאת עוונותיו.
