הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ז', סעיף ה'

אסור קבלת רכילות, הוא כדין קבלת לשון הרע. לכן יש להיזהר לא לקבל רכילות מאף אדם, אף מאשתו. וכששומע רכילות מאשתו, מלבד עצם העבירה, מביא לעצמו צרות רבות. כי בראותה שבעלה מקשיב לרכילות, תספר לו תמיד עניני רכילות כאלו שמעכירים רוחו. לכן בעל נפש יעיר לאשתו בכזה מקרה.

פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (2)

ואם כן בזמנינו, שהופקר אצל חלק מהאנשים ענין שמירת הלשון לגמרי, וודאי שמי שיתחזק בענין, יזכה לשכר רב. כיון שמצוה שאין לה דורשין הרי היא כמת מצוה. ומצוה שאין לה רודפין, רדוף אחריה לעשותה כדי שהמצווה לא תקטרג שמתעלמים ממנה. וידוע גודל הענין של מת מצוה שאפי' כהן גדול ונזיר, והולך לשחוט פסחו, ולמול את בנו, אינו מטמא לקרובים אבל מטמא למת מצוה כדי שלא יהיה מונח בבזיון. רואים שאפי' מת מצוה שהוא רק חומריות בלי נשמה ורוח חיים הקפידה התורה על בזיונו, קל וחומר לתורה הקדושה שיקרה היא מפנינים. שאם מצוה אחת ממנה מוטלת בבזיון, אנו חייבים להתחזק בה.