הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ה', סעיף ג'

ואם הוא רואה בחברו דברים הניכרים שהולך להזיקו, מותר לו לברר אצל אנשים אם דעתו להזיק לו. ואין לחשוש שמא יספרו לו בגנותו.

הלכות רכילות, כלל ה', סעיף ד'

ודע, שכל הכללים שכתבנו בחלק א' בכלל ו' בקבלת לשון הרע לענין לחוש, הוא הדין בעניני רכילות. לכן צריך להיזהר מאוד אם שמע שחברו רוצה להזיק לו או עשה לו נזק, אסור להאמין אלא רק בדרך חשש בעלמא. דהיינו רק להיזהר ממנו, אבל לא שיהיה מסופק אם זה נכון או לא. כי מעמידין לאדם בחזקת כשרות ומן הסתם לא גרם לו רעה. ואסור לגרום לו שום רע, או הזק או ביוש ואפי' רק לשנוא אותו בלב. וכל שכן שהוא לא פטור בגלל מה ששמע מה שהוא מחויב לאדם. ומחויב לו עדיין בכל הטובות שהוא מחויב לכל יהודי. כיון שכל מה מה שמותר לחוש הוא רק כדי לשמור את עצמו להבא, אבל לא בשום ענין אחר.

פרק ט' שער התורה

ולענין של להתבונן בדרכי האבות, רמז לנו הכתוב בשיר השירים (א' פסוק ז'). כנסת ישראל שואלת "איכה תרעה", מהיכן יהיה לנו השפעה בימינו. "איכה תרביץ בצהרים", הכיצד נתמודד עם קשיי הזמן בדורנו. ועל זה התשובה "אִם-לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; צְאִי-לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן". שנתבונן בדרכי אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ועל ידי זה נקבל השפעה כמו שהיה לאבותינו ויוקל לנו עם קשיי הזמן. וכעין זה מצאתי גם בזוהר הקודש. שהפסוק מעורר אותנו לחזק בנינו לתורה, ועל ידי זה יהיה לנו כח להגן עליהם, ונתקיים בין העמים. וזה לשון הזוהר (תרגום): "אם לא תדעי לך" להתחזק בגלות ולהגן על בנייך, "צאי לך" להתחזק "בעקבי הצאן". אלו הם ילדים שבבית רבן שלומדים תורה, ומהם תטלי כח להגן על בנייך.