הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל א', סעיף ו'

אפילו אם הוא רואה שעל ידי שלא יגלה יסובב לו הפסד גדול, כגון שהוא עובד תחת אחרים, וכשהם רוצים שהוא יגלה להם מה אמרו עליהם ולא אומר, יסלקו אותו מעבודתו ולא יהיה לו פרנסה למשפחתו. אפילו במקרה כזה אסור לספר, כמו שאר חייבי לאוין, שמחוייב לתת כל אשר לו, ולא לעבור עליהן. אלא אם כן בגילוי יהיה תועלת לסלק את הנזקים, ולהשבית את הריב. אבל אין למהר לסמוך על היתר זה, כי צריך לזה פרטים רבים.

הלכות רכילות, כלל א', סעיף ז'

ובפרט אם על ידי מניעת הסיפור לא יהיה לו היזק ממון, רק דברי חרופין וגידופין בעלמא, בוודאי אסור ואין לו לחוש לזה כלל, ויידע בעצמו שעבור זה לעתיד לבוא ייחשב לעתיד מאוהבי ה' ופני יאירו כאור השמש. כמו שאמרו חז"ל (יומא כ"ג:) הנעלבין ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהן הכתוב אומר (שופטים ה' ל"א) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". וכל שכן במקרה כזה שסופג בזיון עבור מצוות ה'.

חלק שני פרק ז "הזהיר מחטא הלשון, מסייע לבנין הבית העתידי" (2)

אמרו חז"ל - בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ועבר על לאו של "לא ירבה לו נשים". עלתה הי' של "לא ירבה" לפני ה' יתברך ואמרה : שטר שבטל מקצתו, בטל כולו. אם שלמה יבטלני, מי יקיימני? (כיון שהמצוה של לא ירבה נשים שייכת רק במלך). ענה הקדוש ברוך הוא: שלמה ואלף כמוהו יהיו בטילין, ואל תיבטל אות אחת מן התורה. ומזה נראה שהקדוש מקפיד מאוד כשדבר מהתורה נעשה הפקר. ואם נתבונן איזה דבר מהתורה הוא הפקר, נמצא שעוון לשון הרע הפקר אצל האנשים שלא טעמו טעם תורה. [שנה מעוברת יב סיון] ובעוונתינו הרבים אפילו מי שמבין בדיני התורה, אין חמור אצלו עוון לשון הרע כשאר עוונות. וראיה לזה, שאם אדם יתחלף לו הבשר לבשר לא כשר, כמה יחפש תיקון לעוונו, וכל ימי חייו לא ישכח מזה. אבל אם עבר בלשון הרע, על אף שמעורב בזה לאוין מפורשים בתורה, מכל מקום לבו לא יצטער על זה לזמן רב, ולא יילך לחכם למצוא תשובה לחטאו. כל זה ראיה ברורה שהיצר הרע לא מניח לאדם להשים עיניו ולבו על הענין של שמירת הלשון. ואם כמה כמה צריך בן תורה להתחזק בענינים אלו שתלויים בכוח הדיבור, כדי שלא יהיו דברי ה' הפקר.