הלכות שמירת הלשון
הלכות לשון הרע, כלל ג', סעיף א'
איסור לשון הרע הוא גם על אמת. בין אם מספר עליו בסתר וחושש שיתגלה שסיפר עליו שאז עובר גם על "ארור מכה רעהו בסתר", ובין אפילו משער בעצמו שהיה מספר את הלשון הרע בפני המסופר, גם כן אסור ונחשב לשון הרע. ויש איסור יותר גדול מצד אחד בפניו, כיון שמלבד איסור לשון הרע, מלביש את עצמו במידת העזות והחוצפה. וגם בא לעיתים לידי הלבנת פנים.
הלכות לשון הרע, כלל ג', סעיף ב'
ומה שנמצא לפעמים היתר בדברי חז"ל שמותר לספר אם לא היה מונע את עצמו מלספר את הלשון הרע בפניו, הכוונה בדבר שמשתמע ב-2 אופנים. אופן אחד שאין בו שום גנאי, ואופן שני נשמע לגנאי. הכול תלוי איך מטעים את הדברים כשמספר. אמרו חז"ל שאם מספר כזה דבר בפניו, מוכח שאין בכוונתו לגנותו כיון שטבע האדם להתבייש לגנות את חברו בפניו. אבל שלא בפניו, למרות שגם אם יתפרש לגנאי, יהיה רק אבק לשון הרע, בכל זאת אסור לספר.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק א' חתימת הספר "על ידי שמירת הלשון יזכה לחשיבות מיוחדת בעולם הבא" (1)
אמרו חז"ל בבבא בתרא (קס"ה.) "רובן בגזל (רוב האנשים נכשלים בגזל) ומיעוטן בעריות, וכולן באבק לשון הרע.
ומזה אפשר להתבונן את חשיבות שמירת הלשון. כי הרי כל אדם יש לו דבר שהוא גאה בו. עשיר יש לו חצר יפה, לאדם פשוט יש לו בית יפה, וכל אחד בדרגתו שיהיה לו מה להיות גאה אצל חבריו. וכל זה בעולם הזה, שהתענוג והכבוד כאן לא אמיתיים. על אחת כמה וכמה בעולם הנצחי.
ידוע שעל כל מצוה שאדם עושה נברא לו אולם בעולם הבא, אם כן מי שנזהר בלשון הרע, יהיה לו היכל מיוחד מכולם. כי הרי "כולן באבק לשון הרע", והוא יהיה היחיד שיהיה לו היכל קדוש כנגד שנשמר מלשון הרע.
