הלכות שמירת הלשון
ציורים, סעיף ח'
אבל אם הוא מכיר לפי העניין שהמחותן מרמה לחתן בעניין הנדוניא או המזונות, מאוד צריך להתיישב בדבר לפני שמספר לחתן. כי צריך לזה כמה פרטים:
א. שיתבונן היטב שמרמהו באמת. שיכיר בעצמו את טבעו הרע שלא משלם, או את גודל עניותו, או ששמע ממנו בעצמו שאינו מתכוין לקיים הבטחתו.
ב. צריך לדעת בבירור, שאם החתן היה יודע מזה, לא היה מתרצה לשידוך. כי פעמים רבות החתן רק רוצה להוציא מהמחותן את מה שיש, אבל אינו תלוי בזה עיקר השידוך. ובאופן כזה וודאי לא שייך ההיתר לספר לו. (אלא אם כן דבריו יהיו תועלת לחתן להוציא ערבות מהמחותן על התחייבותיו).
ג. שמצד החתן לא תהיה רמיה. כי אם גם החתן מרמה, יצא זה בזה ופשוט שאסור לגלות לו.
ומלבד פרטים אלו, צריך את שאר הפרטים הרגילים. לכן אין למהר לגלות כי אם אחר שיתבונן בזה היטב, שנשלמו כל הפרטים.
ציורים, סעיף ט'
ואם הם כבר השתדכו, והוא מכיר לפי הענין שהמחותן ירמה את החתן בענין הנדוניה או המזונות. תלוי בזה. אם הוא רואה שהחתן לא יקבל את דבריו אלא לענין לחשוש בלבד, שימצא עצה שהמחותן לא ירמה אותו, או שהוא יודע שהחתן לא יעשה דבר על פי עצמו אלא רק על פי בית דין, מותר לגלות לו אם הושלמו כל הפרטים. אבל אם הוא רואה שדבריו יתקבלו בעיני החתן שיבטל השידוך מיד, אסור לספר לו. כי אין מצוי שיתקבצו כל הפרטים יחד.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (3)
והיא גדולה יותר ממצוות הצדקה כמו שאמרו חז"ל (סוכה מ"ט:) אמר ר' אליעזר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שנאמר (הושע י' י"ב) "זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד". אם אדם זורע, ספק אוכל ספק אינו אוכל, אדם קוצר ודאי אוכל.
תנו רבנן: בשלושה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: צדקה בממונו, גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו. צדקה לעניים, גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים וכו'. והיא אחד מהדברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
עוד אמרו חז"ל (בילקוט תהילים) החסד עומד לו לאדם עד סוף כל הדורות. שנאמר (תהילים ק"ג י"ז) "וחסד ה' ליראיו מעולם ועד עולם על יראיו" וכו'. ומדה זו היא אחת משלושה מידות טובות שהוטבעו בישראל: ביישנים, רחמנים , וגומלי חסדים.
