הלכות שמירת הלשון
הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ז
כל זה שמותר לספר לשון הרע שסופר בפני שלושה, רק אם האומר סיפר בסתם. אבל אם הזהיר אותם לא לגלות הלאה, אסור לספר הלאה. ואפילו אם רואה שאחד השומעים או שניים כן סיפר הלאה למרות ההזהרה, בכל זאת אסור לספר לאחרים.
הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ח
אין חילוק בלשון האזהרה בין אם אמר להם לא לדבר על הענין שסיפר, או שהזהיר אותם שלא ייוודע מהם הסיפור, בכל האופנים אסור לספר הגנות לאדם אחר. וכל שכן למי שסופר עליו הגנות.
וכל ההיתר של "בפני שלושה" , הוא דווקא אם השומעים היו שלושה, אבל אם שניים סיפרו בפני שניים אסור לספר הלאה.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ב’ עוד מענין “מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו” (3)
הנה הכתוב אומר "והתקדשתם והייתם קדושים". ואמרו חז"ל (יומא ל"ט.) אדם מקדש עצמו מעט - מקדשין אותו הרבה. מלמטה - מקדשין אותו מלמעלה. והנה בזה כל המאמר כפשוטו. הקדוש ברוך הוא שהוא מקור הטוב והחסד, מכיון שאדם כופה יצרו וממשיך עצמו מעט לצד הקדושה מעט - הקדוש ברוך הוא משפיע עליו קדושה הרבה במלוא חפניים. וכמו שאמרו חז"ל שאמר הקדוש ברוך הוא (שיר רבה ה') : פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. מלמטה - מקדשין אותו מלמעלה - היינו שנמשכת קדושה מלמעלה על שורש נשמתו. בעולם הזה, מקדשין אותו לעולם הבא. היינו בעת שיעלה למעלה ויצטרך לעמוד לפני ה', מלבישין אותו בגדי הוד והדר של קדושה.
