הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל א' סעיף א' ב'

סעיף א': המרגל בחבירו עובר בלא תעשה שנאמר "לא תלך רכיל בעמך". ועוון גדול הוא. וגורם להרוג נפשות רבות מישראל. לכן נסמך לו "לא תעמוד על דם רעך". צא ולמד מה אירע מרכילותו של דואג האדומי, שנהרגה על ידי זה נוב עיר הכהנים. ולאו זה שכתבנו הוא מה שהתורה כתבה בפירוש על איסור רכילות. אבל גם בלי זה עובר לעיתים על הרבה לאוין ועשין אחרים. כמו שמבואר בפתיחת הספר. סעיף ב': איזהו רכיל? שטוען דברים מזה לזה והולך ואומר "כך אמר פלוני עליך". "כך עשה לך פלוני". "כך שמעתי עליו שעשה לך". "כך שמעתי עליו שרוצה לעשות לך". אפילו אם אין גנות בעצם הסיפור , ופלוני היה אומר את זה אף בפניו, ואילו היו שואלין לפלוני עצמו לא היה מכחיש, אפילו כך נקרא רכילות.

הלכות רכילות, כלל א', סעיף ג'

דע, שאיסור רכילות הוא אפילו אם אין מתכווין בליבו להכניס שנאה על פלוני. ואפילו אם גם לפי דעתו כדין עשה פלוני שדיבר עליו או עשה לו את המעשה הזה. כגון ששמעון מוכיח את ראובן על מעשה שעשה לו. וראובן מצטדק שהצדק איתו, ואפילו יהודה מסכים איתו. אם הוא משער שתיכנס שנאה בלב שמעון על יהודה - אסור לומר לראובן שיהודה מסכים איתו. למרות שלדבריו יהודה לא עשה שום עוול כשמסכים איתו, בגלל שהוא עצמו חושב שהוא עצמו צודק.

חלק שני פרק ו' "מי שאינו שומר כח הדיבור, יחסר לו חלק גדול בתורה לעתיד" (2)

כתוב בקהלת (ט' ט') "ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי הבלך וגו' כי הוא חלקך בחיים". "אשה אשר אהבת" הוא רמז על התורה, והזהיר לנו הכתוב שלא לחסר יום אחד מהתורה, כי הוא חלקנו בחיים. ואמר "הבלך", לרמוז כי רק מי שמכיר שבלי לעשות את שליחותו בעולם הרי הוא חי חיים של הבל, אדם כזה נוכל לקוות בו שינצל ימיו ולא יכלם לריק. כלל הדברים: כמו שהעשירים הגדולים שיש להם שטרות על סכומים גדולים שומרים על שטרות אלו מכל משמר, כך על האדם לעמוד על המשמר לשמור ימיו ושעותיו. כל יום שהולך לטמיון, הוא כאבידה שאין להחזירה. רווח נוסף יש לאדם ששומר את דיבורו. שבכל עת שרוצה לדבר, אבל שותק כיון שחושש שיש בדברים חשש איסור לשון הרע וכיו"ב, נחשב לו למעלה כאילו קיים מצוה של ממש. וכמו שאמרו חז"ל (מכות כ"ג.) "ישב אדם ולא עבר עבירה שבאה לידו, נותנין לו שכר כעושה מצווה", ויתווסף לו על ידי זה בשנה כמה אלפי מצוות.