הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל ו', סעיף ה', ו'
אסור קבלת רכילות הוא גם אם שמע מאדם שנאמן עליו כ-2 עדים. ואפי' אין אם אין שום צד זכות.
וכל זה אם אין תועלת לעתיד, אבל אם יש תועלת שיידע להישמר לעתיד מותר לקבל ולהאמין, אבל לא לספר לאחרים. אלא אם כן יש תועלת אם יספר להם.
וכל זה אם סיפור לו שראה בעצמו, אבל אמר ששמע מאחרים, אין היתר להאמין לו והרי הוא כשאר אדם שסיפר לו.
וכל היתר זה הוא רק באדם שמכיר היטב ומאמין לו תמיד כעדות 2 עדים. אבל אם בשאר דברים אין מאמין לו, ורק ברכילות נוח לו להאמין לו, וודאי שיש בזה אסור קבלת לשון הרע ורכילות.
הלכות רכילות, כלל ו', סעיף ז'
וכל זה בזמן התלמוד, אבל בימינו פסקו שאין לאדם לומר שפלוני נאמן עליו כ-2 עדים. לכן אסור בכזה מקרה לקבל, רק לחשוש.
וכמה טועים האנשים שנזהרים בלשון הרע ורכילות, אבל אם שומעים ממשפחתם מאמינים, כי הם וודאי לא ישקרו להם. וטעות היא, כי אין חילוק אם המספר נאמן עליו או לא.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ב' חתימת הספר "מעלת שמירת הלשון למי שלומד תורה" (1)
ובפרט אם יש לו זמן קבוע ללמוד, על ידי שנשמר מלשון הרע לא מתבטל. וניצל מהעונש של "כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילים אותו גחלי רתמים" (עבודה זרה ג:). וזה מידה כנגד מידה. שאם היה לומד תורה, היה מתקיים בו אור התורה שהיא מזון נצחי לנפש כמו לחם. ומזה שפוסק באמצע הלימוד מראה שאינו חפץ במזון הזה, לכן מאכילים אותו את האור של גחלי רתמים.
ולמה נקרא גחלי רתמים? כי אותם גחלים העשויים מעצי רותם אינם נכבים עד שנים עשר חודש, להראות לנו שדנין אותו כרשע גמור שדינו בגיהנם שנים עשר חודש.
