הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ט'

אם אדם שמוחזק לרבים, שלא ישא פני איש, ומה שמספר לשון הרע על אנשים שלא בפניהם אין לו בעיה לספר להם בפניהם, והוחזק גם כן בתוך עמו, אשר לא ידבר רק אמת - מותר לספר לאנשים דבר עוולה שעושה אדם כזה לחבירו, אפילו שלא בפני שלושה. כיון שהשומעים לא יחשדוהו לחונף או לשקרן, ויידעו שהוא מתכווין לקנא לאמת ולעזור למי שנעשה לו עוול. אבל צריך שיושלמו שאר הפרטים מלבד הפרט של בפני שלושה.

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף י'

דע עוד, ששווה סיפור לשון הרע על דבר עוון שבין אדם לחבירו, לבין על עבירה שבין אדם למקום. אבל בעבירה שבין אדם למקום, גם אם יושלמו כל הפרטים שצויינו בסעיף ב', אסור לספר עליו אלא אם כן ראה עליו שאוחז בעבירה זאת ועשה אותה כמה פעמים במזיד, והוא דבר שמפורסם לכול שהוא איסור.

חלק שני פרק ח' "דברי מוסר בענין חשבון הנפש" (2)

תבנה ותכונן- תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא. עד כאן לשון הגמרא. והנה צריך להתבונן למה סמך רבי שמואל בר נחמני את דברי המוסר על חשבונו של עולם דווקא לפסוק "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון". ונראה לפרש על פי שאמרו חזל במסכת חגיגה (ט"'ו.) "צדיק נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן. רשע נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנום". והנה לכאורה קשה,הרי אלוקים שופט משפט צדק, ולמה שהרשע יקבל יותר עונש, וגם מי הצדיק הזה שמקבל כפליים? אלא ביאור הדבר הוא כך. מדובר בצדיק ורשע שגרים בעיר אחת. והרשע תמיד מתלוצץ על הצדיק ומטיל עליו גנאי בעיני הבריות, והצדיק מתחזק בתורתו וסובל עלבונו ולא רב עם הרשע. ביום הדין הרשע מאבד את זכויותיו, כי מלבד שהוא לא עבד את ה', הוא גם התלוצץ על הצדיק שכן עבד. והצדיק מקבל את זכויות הרשע, שהתלוצץ עליו. והרשע שמקבל כפליים בגיהנום, זה עקב שבעקבות טרדותיו לצדיק הופרעה העבודת ה' של הצדיק, ועל זה ייענש הרשע בנוסף לעברותיו.