הלכות שמירת הלשון

ציורים, סעיף א' ב'

א. אם הוא רואה שראובן רוצה לעשות שותפות עם שמעון בענייני מסחר. ושמעון אין מכיר טבע ראובן. והוא מכיר היטב את שמעון שלא חושש על ממון אחרים מפני טבעו הרע. יזהיר לראובן שלא ישתתף עם שמעון, וגם בזה ייזהר שיצטרפו כל הפרטים מהלכות רכילות ב. ואם כבר השתתף עמו בגלל שלא הכיר אותו. תלוי בזאת: אם הוא יודע שדבריו לא יתקבלו אלא רק לענין לחוש שיידע להיזהר בחשבונות, וישגיח בכל ענין וענין לא לבוא לידי הפסד, אז צריך לגלות לו בתנאי שיושלמו הפרטים. אבל אם הוא רואה שדבריו יתקבלו בעיני השומע, ועל ידי כך יבוא הפסד של ממש לשמעון, כגון שראובן יבטל השותפות או שאר עניני היזק, אסור לגלות לו.

ציורים, סעיף ג'

ג. ודע עוד שמאוד צריך להיזהר מלייעץ לאדם לעשות שותפות עם מישהו, אם הוא יודע איזה נזק שיכול לצאת מהשותפות. כגון אם השותף הוא עני, או אינו אדם נאמן. והוא לענין שידוך, או אומן שמבררים אצלו עליהם. כי כל האיסור של רכילות הוא לילך ולהרע לו. אבל להיפך, כגון להרע לראובן ולייעץ לו לעשות שותפות עם שמעון, או להשתדך איתו. והוא יודע שאם הדבר היה נוגע לו עצמו היה מתרחק מאנשים אלו, אסור גמור לייעץ לחברו בזאת כי הוא בכלל "לפני עור לא תתן מכשול". שאמרו חז"ל "שלא לתן לו עצה שאינה הוגנת". ויש אנשים שנכשלים בעניין זה מפני נגיעות אישיות. והוא עוון חמור, כי חמדת ממון מעבירם על אסור דאורייתא.

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (2)

וגם אחד משלושה דברים שהעולם עומד עליהם. כמו שבמובא במסכת אבות (פרק א) על שלושה דברים העולם עומד. על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והיא שקולה כקרבנות. כמו שמובא באבות דרבי נתן (פרק ד' משנה ד'') על גמילות חסדים, כיצד? הרי הוא אומר (הושע ו' ו') "כי חסד חפצתי, ולא זבח" העולם מתחילה לא נברא אלא בחסד. שנאמר "כי אמרתי עולם חסד ייבנה". פעם אחת היה ר' יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה ר' יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב, אמר ר' יהושע: אוי לנו מקום שמתכפרים בו עוונותינו שהוא חרב. אמר לו: בני אל יירע לבבך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח".