הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ד’, סעיף י”ב

עבר וסיפר לשון הרע על חברו ובא לעשות תשובה, תלוי בזה. אם השומעים דחו את דבריו ולא נתגנה מי שסופר עליו הגנאי בעיניהם, נשאר על המספר רק העוון שבין אדם למקום, ותיקונו שיתחרט על שעבר, יתוודה, ויקבל קבלה לעתיד לא לספר לשון הרע שוב. אבל אם חבירו נתגנה על ידי סיפורו בעיני השומעים, ונגרם לו היזק בגופו או בממונו, הרי זה ככל עבירות שבין אדם לחברו שאפילו יום הכיפורים ויום המיתה אין מכפרים עד שירצה את חבירו. וכשיתפייס וימחל לו, נשאר עליו רק העוון שבין אדם למקום. ואפילו אם חבירו לא יודע שסיפר עליו כלל, צריך לגלות לו מה שעשה כנגדו שלא כדין ולבקש ממנו מחילה. ומזה נוכל להבין כמה רעה מידה גרועה זו של סיפור לשון הרע. כי מי שמורגל בה, כמעט לא יכול לעשות תשובה. כי בוודאי לא יזכור את כל האנשים שסיפר עליהם לשון הרע. ואפילו אותם אנשים שזוכר, הם לא יידעו מזה, ויתבייש לספר להם על מנת לבקש סליחה. ולעיתים גם מדבר בפגם משפחה וגורם נזק לדורות, ואין לו מחילה עבור זה. כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה "המדבר בפגם משפחה – אין לו כפרה עולמית". לכן צריך מאוד להתרחק ממידה רעה זאת כדי שלא יהיה כמעוות לא יוכל לתקון.

הלכות לשון הרע, כלל ה’, סעיף א’

כשם שאסור לבזות את חבירו בענינים שבין אדם למקום, אסור לבזות אותו בעניינים שבין אדם לחבירו. ואפילו אם הסיפור אמת. אם רואה אחד שמבקש מחבירו שילוה לו כסף, או שייטיב איתו בשאר טובות, והחבר לא הסכים. אם הולך ומגנה את האחד שלא הסכים לעשות טובה לחבירו, זה לשון הרע מעיקר הדין.וכל זה אפילו אם רואה בעצמו את הסיפור, ויודע שיש באפשרות האדם לעשות את הטובה לחבירו, ורק מפני רוע טבעו לא מסכים. ואם מניעת הטובה הייתה למספר עצמו, עובר גם על "לא תטור". ואם מכוון בסיפורו לנקום בו, עובר גם על "לא תקום".

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ה’ “גודל הפגם שמגיע למעלה על ידי חטא הלשון” (1)

הנה מצינו בתורה כשאדם עובר עבירה שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת - מביא חטאת וזריקתו על מזבח החיצון. וכהן משוח כשעובר עבירה צריך שתהיה הזאתו על מזבח הפנימי מול פרוכת הקודש. והטעם הוא שכשם שיש ירושלים של מטה, כך יש ירושלים של מעלה. וכשאדם חוטא, הוא מטמא את ירושלים של מעלה. ככל שאדם נעלה יותר, הוא מטמא יותר לבפנים של ירושלים של מעלה. לכן על כהן משוח, להזות יותר בפנים, מאדם רגיל שהזאתו על מזבח החיצון. כיון שכשחטא קלקל במקום יותר גבוה באוהל מועד של מעלה, לכן עליו להזות על מזבח הפנימי שיותר פנימי ממזבח החיצון. ולפעמים גם אדם פשוט קלקולו מגיע עד המקום הקדוש ביותר, מול בית קדשי הקדשים. כמו מצורע שמזים 7 פעמים מול בית קדשי הקדשים. וידוע שצרעת באה על ידי לשון הרע, רואים עד לאן מגיע קלקולו של לשון הרע.