הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ז'

אם יודע שהדברים שסיפרו לו לשון הרע הם אמת, אבל יש בהם לצדד לכף חובה שזה גנאי, ולכף זכות שהמעשה לא היה גנאי, ועל ידי שהמספר דן לכף חובה יצא הסיפור לגנאי. השומע שלא דן אותו לכף זכות, עובר גם על "בצדק תשפוט עמיתך" על זה שלא דן אותו לכף זכות, וגם באיסור קבלת לשון הרע. כיון שיצא גנאי אחרי שלא דן אותו לכף זכות.

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ח'

וכל זה אם הסיפור היה על איש בינוני. שפעמים נזהר מהחטא ופעמים נכשל בו. וכל שכן אם הסיפור היה על אדם ירא אלוהים, שעליו שייך יותר מצוות "בצדק תשפוט עמיתך", שאם לא דן אותו לכף זכות ודן לכף חוב ומסכים עם המספר בגנותו, וודאי עובר באיסור קבלת לשון הרע.

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (1)

ובאמת מה גדלה מצוה זו בעיני ה' יתברך. שעליה נאמר (מיכה ו' ח') "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשת משפט ואהבת חסד וגו'". ואמרו חז"ל (סוכה מ"ט:) עשות משפט זה הדין , ואהבת חסדר זו גמילות חסדים. וגם הוא מקיים המצוה של והלכת בדרכיו. כמו שמובא בספרי על הפסוק (דברים י"א כ"ב) "ללכת בכל דרכיו" אלו דרכי הקדוש ברוך הוא. שנאמר (שמות ל"ד ו') "ה' ה' אל רחום וחנום ארך אפים ורב חסד וכו'. ואמרינן (בבבא מציעא ל:) תני רב יוסף: והודעת להם את הדרך (שמות י"ח כ') זו גמילות חסדים. ובזה מעורר מדת החסד מלמעלה כמו שאומר הקדוש ברוך הוא: ומה אלו שהן בעצמן צריכין חסד, עושין חסד אלו עם אלו, אני שאני מלא ברחמים וחסד, על אחת וכמה שאני צריך לגמול חסד עם בריותי. ומובא בזוהר הקדוש פרשת אמור. תנינא: בשעה שאדם עושה מעשה טוב למטה, מתעורר הכח למעלה. וכשעושה אדם חסד בעולם, מתעורר חסד למעלה ושורה עליו ביום ההוא. ועומד עבורו מגן לשעה שיצטרך לו. ובמדה שאדם מודד, מודדין לו.