הלכות שמירת הלשון

ציורים, סעיף י'

ולפעמים יצויר שמותר לגלות. אם יודע שלמשודכת יש מחלה פנימית אשר אינה גלויה לכול, והחתן אינו יודע מזה. אך צריך להיזהר שיושלמו כל הפרטים. ואם לא ידע את הדבר מעצמו רק שמע מאחרים, אין לו לגלות אלא רק במקרה שיודע שהחתן לא יעשה דין לעצמו, אלא יחוש ויחקור היטב.

ציורים, סעיף י"א

ואם הוא יודע את בית המחותן שהוא בית פריצות, צריך לגלות. ואין צריך לזה שום פרט מהפרטים הנ"ל. ואפי' אינו יודע מעצמו רק שמע מאחרים, גם כן צריך לגלות. אך שייזהר שלא יאמר בלשון שיהיה משמע שהוא בעצמו יודע דבר זה, אלא בלשון "שמעתי כך וכך". ובדעתי היה להביא עוד מקרים לעניין אומן ושכיר ומשרת, אך מפני הוצאת הדפוס כי רבה, וטרדת הזמן, נמנעתי מזה. אך כללו של דבר: האדם צריך להשים לב על דרכיו, ובפרט על מוצא פיו, לא להתערב בענינים שבין אדם לחברו. אלא אם כן יידע בבירור את הענין לאמיתו ולכוון לתועלת. ולא מצד שנאה, לראות את הנולד מדיבורו, שלא ייצא מגדר הדין חס ושלום. ואז ה' יהיה בעזרו שלא ילכד בפח היצר. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מנפלאות תורתו. "ברוך לעולם אמן אמן". תם ונשלם החלק השני מספר "חפץ חיים".

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (3)

וגדול ההפקר ששורר בענין למי שרגיל בלשון הרע. כי אם ישאלו אותו למה דיבר לשון הרע, יתרץ מאה היתרים שאין זה לשון הרע. וכאשר יוכיחו לו שזה כן לשון הרע, יאמר שעל אדם כזה מותר לומר לשון הרע. וכמה שישכנעו אותו יותר, יותר יגדיל בלשון הרע ויאמר שהלה אינו בכלל "עמיתך". ורק בלשון הרע שייך כזה ענין, אדם שיוכיחו אותו באכילת בשר לא כשר, לא ימשיך לאכול בפני המוכיח. אם כן, זה מגדיל את הענין של מת מצוה, כי רק במצווה זה שייך כשמוכיחים שהמוכח ממשיך בסורו גם לאחר שהוכיחו לו.