הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ז'

וכעת נבאר את הפרט השלישי, שצריך בשביל להתיר לספר על אדם שעושה רעה לחבירו. מה שכתבנו שצריך להוכיח אותו קודם,הוא רק בסתם. אבל אם מכיר אותו ויודע שלא יקבל תוכחתו - אין צורך להוכיחו. אבל צריך שבמקרה כזה יספר עליו בפני שלושה, כדי שלא ייראה שמפחד שדבריו יגיעו לאוזניו וייחשב כנהנה מלספר לשון הרע על חבירו. ועוד טעם, שיחשדו בו שדבריו לא אמת, כי אם היה אמת, היה מספר לו בפניו ולא מספר לאדם אחד בלבד. אבל כשמספר בפני שלושה, כאילו סיפר בפניו. ולשומעים אסור להאמין ולהחליט מייד, כי אולי הפרטים אינם מדוייקים, אבל בכל מקרה עליהם לחקור אחר הדבר ולבדוק אם הדבר נכון שאיש ההוא שמספרים שעושה רעות לחבירו, אכן עושה אותם. ואם אמת הוא, יוכיחוהו, ואולי יקשיב לתוכחתם.

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ח'

וכל זה כשאין בליבו אימה מהאדם ההוא שעושה רעה לחבירו, אבל אם יש בליבו אימה ממנו, אפשר שיש להקל לספר עליו העוולה שהוא עושה לחבירו, גם שלא בפני שלושה.

חלק שני פרק ה' "גודל הפגם שמגיע למעלה על ידי חטא הלשון" (1)

הנה מצינו בתורה כשאדם עובר עבירה שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת - מביא חטאת וזריקתו על מזבח החיצון. וכהן משוח כשעובר עבירה צריך שתהיה הזאתו על מזבח הפנימי מול פרוכת הקודש. והטעם הוא שכשם שיש ירושלים של מטה, כך יש ירושלים של מעלה. וכשאדם חוטא, הוא מטמא את ירושלים של מעלה. ככל שאדם נעלה יותר, הוא מטמא יותר לבפנים של ירושלים של מעלה. לכן על כהן משוח, להזות יותר בפנים, מאדם רגיל שהזאתו על מזבח החיצון. כיון שכשחטא קלקל במקום יותר גבוה באוהל מועד של מעלה, לכן עליו להזות על מזבח הפנימי שיותר פנימי ממזבח החיצון. ולפעמים גם אדם פשוט קלקולו מגיע עד המקום הקדוש ביותר, מול בית קדשי הקדשים. כמו מצורע שמזים 7 פעמים מול בית קדשי הקדשים. וידוע שצרעת באה על ידי לשון הרע, רואים עד לאן מגיע קלקולו של לשון הרע.