הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ג'

אל יהיה לפלא בעיני הקורא, איך נוכל לצאת ידי שמים אם אסור לשמוע בגנות חבירו. אם כן איך יברר אדם לגבי שותף לעסקים? תשובה לדבר: הרוצה לצאת ידי שמיים יתנהג כך. אם אדם בא לספר לו גנות על חבירו, ישאל אותו אם יש בדברי הגנות תועלת עבורו בשביל העתיד. אם יאמר לו שיש תועלת בסיפור, ישמע אבל לא יאמין, רק על מנת לחשוש ולהיזהר. אבל אם יבין מתשובתו שזה רק דברי חרופין וגידופין בעלמא, שהוא מעליל עליו עלילות מחמת שנאתו - אסור אפילו לשמוע.

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ד'

ולפעמים מצוה לשמוע מה שאחד מספר דברי גנאי על חבירו. כגון שיודע שאם ישמע את הסיפור, יוכל להראות לפני המספר או שאר השומעים, שאין המעשה כמו שזה נשמע, או ילמד עליו לכף זכות. ועוד יש אופן אחר שמצוה לשמוע, כגון אחד שבא לקבול על חבירו באיזה דבר, והוא מכיר את המספר שאם יקשיב לו יוכל להוריד את כעסו על המסופר ובכך לא יספר לעוד אנשים הלאה את הסיפור, מותר לשמוע. ובכל האופנים שהתרנו לשמוע, ייזהר מאוד לא להאמין, רק לחוש לזה בלבד. כדי שלא יילכד חס ושלום ברשת עוון קבלת לשון הרע.

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (2)

ונבאר את דברינו. כי על פי רוב בא אסור מחלוקת לשון הרע ורכילות, בגלל שנדמה לו שנעשה לו עוול ומעמיד את הדבר על מידת הדין. ולא מוותר כלל. וממילא באים לידי מחלוקת לה"ר הקפדה ומריבה. אבל אם יחליט בדעתו תמיד שלמדה זו של להעביר על מדותיו צריך כל שנה להקציב סכום מסוים של כסף כמו על שאר המצוות, לא יקפיד כלל. כשם שבמצות ציצית, אם היה בזמנינו תכלת. או אתרוג אם לא היה אפשר להשיג רק ביוקר, וודאי שלא היה שובת מהמצווה בגלל זה. כמו כן בענין זה יתנהג במידת מעביר על מדותיו ויינצל מכמה עוונות עצומים. (ואף שאינה מצוות עשה, רק הנהגה טובה. בכל זאת לפי קטנות שכלנו אי אפשר לדעת דין תורה מתי מותר להקפיד על חבירו ולריב איתו, ומתי לא. כי לפעמים רק נדמה לו בסברא ודמיון שפלוני גרם לו נזק, ובאמת אין הדבר כן. ולכן מי שלא מעביר על מדותיו עלול לעבור ממש על גזל מחלוקת ולשון הרע. ובוודאי אסורים אלו חמורים יותר מאשר ביטול מצות עשה). ובזה ינצל מכמה רעות עצומות.