הלכות שמירת הלשון

חפץ חיים – הקדמה (1)

ברוך ה' אלוהי ישראל אשר הבדילנו מכל העמים ונתן לנו תורתו והכניסנו לארץ הקודש כדי שנזכה לקיים כל מצוותיו. וכל כוונתו הוא רק לטובתנו כדי שעל ידי זה נהיה קדושים אליו כמו שכתוב (במדבר ט"ו מ') "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלהיכם". ויהיה ביכולתינו לקבל את השפעת טובו ורוב חסדו בעולם הזה ובעולם הבא כמו שכתוב (דברים י"ב י"ג) "מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם וגו', לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אני מצוך היום לטוב לך". ולא די בזה שנתן לנו את כלי חמדתו, אף גם צוה אותנו שלא נעזבנה. כמו שכתוב (משלי ד' ב') "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". ולא כמידת בשר ודם שאם יתן לחברו מתנה טובה, וחברו אינו מתנהג בה כראוי, מצפה מתי חברו יפקירנה ויחזור ויזכה בה שוב. אבל לא כן חלק אלוקינו. כי הקים לנו בכל דור ודור בימי בית ראשון נביאים להחזירנו למוטב, ואף בימי בית שני שירד מצב היהודי בעוונתינו הרבים מקדושתנו הראשונה חסרו להם חמשה דברים שהיו להם בבית ראשון. עם כל זאת כשהיינו בארץ ישראל והיה לנו את בית המקדש, היינו יכולים להשלים כל חלקי הנפש שנמצאים בנו. כי בנפש יש גם רמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחניים. אך לבסוף בימי בית שני גברה שנאת חינם ולשון הרע בינינו, ובעוון זה חרב בית המקדש וגלינו מארצנו. ומאז ועד היום אנו מתפללים בכל יום לקדוש ברוך הוא שיקרב אותנו כמו שהבטיח לנו בתורה הקדושה ועל ידי נביאיו, ואין תפילתינו מתקבלת לפניו. כמו שאמרו חז"ל בברכות (דף ל"ב:) : מיום שנחרב בית המקדש, חומה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. ובאמת לא עליו חס ושלום היא תלונתינו, כי אם על עצמנו. כי מצדו לא יבצר חס ושלום כמו שכתוב בישעיה (נ"ט א') "הן לא קצרה יד ה' מהושיע ולא כבדה אוזנו משמוע כי אם עוונתיכם" וגו'. ובימי ר' יהושע בן לוי נמצא בגמרא סנהדרין (בפרק חלק דף צ"ח.) שהשיבו לו שהיום אם בקולו תשמעון יבוא משיח. אף שלא נשלם אז זמן הגלות שנקצב על ישראל. שיהיו אלף שנים בגלות כמנין יומו של הקדוש ברוך הוא. כמו שמצינו בדברי חז"ל. עם כל זאת היה כח התשובה מבטל את הגזירה. וכל שכן בזמנינו שעבר כבר שמונה מאות שנה מאז שעבר היום הנ"ל. ואין הסיבה כי אם מצידנו, שבעוונתינו הרבים אין אנו מניחים לו שישרה שכינתו בתוכנו.

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (6)

ובכל זאת אל יפול לב האדם עליו.שקשה עליו לטהר מחשבותיו ולהסיר לגמרי הרהורי עבירה מליבו. דאם כן גם מצוותיו ותורותיו לא יועילו לקדש נפשו - ואיך יגיע לתכליתו? אבל העיקר בזה מה שכתבו חז"ל (יומא ל"ח:) הבא להטהר מסייעין אותו. וכיון שבכל ליבו הוא חפץ להסיר מחשבה רעה מליבו, וודאי יעזרו לו מן השמים. וחלילה אין לו לבטל שום מצוה ותורה גם אם אין מחשבתו טהורה לגמרי. ובכגון זה אמרו (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. היינו שקדושת התורה והמצווה יסייעוהו.. שיהיה בידו לעשות וללמוד גם לשמה. וזה שנרמז בפסוק הנזכר לעיל גופא: שמתחילה כתוב (במדבר ט"ו ל"ט) "וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם". כתב מצוות ה', היינו לשם ה' רק לענין זכירה, אבל לא בעשיה. שלא הגיע עדיין לטהרת המחשבה במעשה המצוות. בכל זאת יביאו אותו מעשיו אלו להסיר מחשבות הלב ולהתחזק על תאוותיו. ואחר יבוא למדרגה "ועשיתם את כל מצוותי" - שגם העשיה תהיה אחר כך רק לשם ה'. ובזה יבוא למדרגת הקדושה "והייתם קדושים". אמנם כל זה במי שבא לטהר ומתחזק להסיר מחשבות רעות ולהמנע מתאוותיו אז "הבא לטהר מסייעין אותו".