הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ב', סעיף ג'

יש אומרים שאם אחד סיפר על חבירו גנות בפני שלושה, אין בו משום רכילות אם יספרו למי שסופר עליו הרכילות שסופר עליו רכילות. והטעם הוא - כיון שכל דבר שסופר בפני שלושה אנשים, סופו שיתגלה בסוף. אבל אין לסמוך על דעה זאת למעשה כיון שרבים מהראשונים חולקים על דעה זו וסוברים שבכל מקרה אסור לספר לאחר גם אם סופר בפני שלושה, וכל שכן למסופר בעצמו.

הלכות רכילות, כלל ב', סעיף ד'

ולפי זה אם שותף רצה להסתלק בנידון העסק שלו משותפו, כי חשב שאחרים ישתתפו איתו, ובסוף לא עלתה בידו, אסור לגלות דבר זה לשותפו הראשון. אפילו שהדבר כבר התפרסם בפי שלושה. כיון שבוודאי יכעס על שותפו שרצה לעזוב אותו.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (2)

וגם אחד משלושה דברים שהעולם עומד עליהם. כמו שבמובא במסכת אבות (פרק א) על שלושה דברים העולם עומד. על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והיא שקולה כקרבנות. כמו שמובא באבות דרבי נתן (פרק ד' משנה ד'') על גמילות חסדים, כיצד? הרי הוא אומר (הושע ו' ו') "כי חסד חפצתי, ולא זבח" העולם מתחילה לא נברא אלא בחסד. שנאמר "כי אמרתי עולם חסד ייבנה". פעם אחת היה ר' יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה ר' יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב, אמר ר' יהושע: אוי לנו מקום שמתכפרים בו עוונותינו שהוא חרב. אמר לו: בני אל יירע לבבך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח".