הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ט', סעיף י'

ומפני שהענין נקל מאוד להיכשל באיסור לשון הרע ורכילות, לכן נצייר כמה מקרים ונרחיב את הדיבור בהם, כדי שממנו יקיש המשכיל למקרים דומים. אך כדי שלא יקוץ הקורא מפני האריכות, אכתוב פה מקרה אחד, ואם ירצה ה' בסוף הספר יבואו עוד מקרים. אם הוא רואה שאחד נכנס לקנות סחורה אצל אחד. והוא יודע שהקונה הוא אדם תם שאינו בקיא בלהבין ערמומיות בני אדם. והוא מכיר את טבע בעל החנות שכל רצונו הוא למצוא לקוח כזה כדי לרמותו - בסחורה, במדות במשקלות. צריך לספר לו את ענין החנות ההוא ולהזהירו שלא ייכנס, אפילו אם כבר פסק עם בעל החנות ההיא שיקנה אצלו. וכל שכן אם הוא רואה בפרוש שאחד רוצה לרמותו לחברו בסחורה, או במדות ומשקלות, או בשווי המקח, בוודאי צריך לומר כדי שלא יבוא לזה. אך ייזהר שלא יחסרו הפרטים הנזכרים לעיל בסעיף ב'.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני, פרק ט', עניני שמיה"ל לפי סדר פרשיות התורה – פרשת בראשית (3)

ודע עוד, שכשם שהנחש נענש בענין מזונו, כמו שכתוב "ועפר תאכל כל ימי חייך", כך בעל לשון הרע נענש בעוני. כמו שכתב ב"ספר הקנה". וזה לשונו: ראה והבן, שכל המוציא לשון הרע מפיו, נידון בצרעת. ומסיים שם בסוף דבריו, שמי שאינו נעשה מצורע, נדון בעניות ושקולה העניות כצרעת. ובאמת פלא הדבר, שהלוא טבע בני האדם לחפש סגולות וברכות מאנשים גדולים לברכה על פרנסה, ומה יועילו כל הברכות והסגולות אם הוא מורגל בחטא לשון הרע? הלא יש על זה ארור מפורש בתורה "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא מדבר על לשון הרע. ואם היו שומעים לדברי, הייתי מייעץ להם שישמרו עצמם בזהירות יתירה מחטא לשון הרע, ובפרט מלעשות בפועל מעשה רע לחבירו בענין גזל חמס אונאה וכיוצא בזה. שאז בוודאי יתברכו נכסיהם יותר מכל הסגולות, וכמו שידוע שהארורים פתחו תחילה בברכה "ברוך אשר לא יכה את רעהו", וכל ישראל ענו אמן. ובוודאי תקויים הברכה על ידי זה.