הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ה'

אם הוא רואה שהחוטא הוא מהלצים השונאים למוכיחם, כמו הפסוק "אל תוכח לץ פן ישנאך", ובוודאי לא יתקבלו באוזניו, ואם כן יכול להיות שיבוא לידי חטא, לכן טוב לומר לדייני העיר כדי שהם ייסרוהו על מה שחטא ויפרישוהו מהאיסור על להבא. או לקרוביו של החוטא, שגם הם יכולים להשפיע עליו. וכל כוונת המספר תהיה לשם שמים, ולא משנאת החוטא. וגם השופטים יוכיחו אותו בהצנע ולא ילבינו את פניו ברבים.

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ו'

ונראה לי עוד שבאיש שדרכו לשנות באוולתו , אם רבו יכול להשפיע עליו, אפשר שמותר לגלות לרבו. אפילו אם ייתכן שמרבו יתפרסם לאנשים. ואפי' אם ראו אותו שניים בשעת החטא, מותר לגלות רק לדייני העיר ולא לאחרים. כי ראינו שעבר רק פעם אחת על האיסור, ואולי הוא חזר בתשובה, לכן לא יצא עדיין מכלל "עמיתך".

חלק שני, פרק ט', עניני שמיה"ל לפי סדר פרשיות התורה – פרשת בראשית (3)

ודע עוד, שכשם שהנחש נענש בענין מזונו, כמו שכתוב "ועפר תאכל כל ימי חייך", כך בעל לשון הרע נענש בעוני. כמו שכתב ב"ספר הקנה". וזה לשונו: ראה והבן, שכל המוציא לשון הרע מפיו, נידון בצרעת. ומסיים שם בסוף דבריו, שמי שאינו נעשה מצורע, נדון בעניות ושקולה העניות כצרעת. ובאמת פלא הדבר, שהלוא טבע בני האדם לחפש סגולות וברכות מאנשים גדולים לברכה על פרנסה, ומה יועילו כל הברכות והסגולות אם הוא מורגל בחטא לשון הרע? הלא יש על זה ארור מפורש בתורה "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא מדבר על לשון הרע. ואם היו שומעים לדברי, הייתי מייעץ להם שישמרו עצמם בזהירות יתירה מחטא לשון הרע, ובפרט מלעשות בפועל מעשה רע לחבירו בענין גזל חמס אונאה וכיוצא בזה. שאז בוודאי יתברכו נכסיהם יותר מכל הסגולות, וכמו שידוע שהארורים פתחו תחילה בברכה "ברוך אשר לא יכה את רעהו", וכל ישראל ענו אמן. ובוודאי תקויים הברכה על ידי זה.