הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ז', סעיף ב'

אסור רכילות הוא גם על עם הארץ, כיון שהוא בכלל "עמיתך".ומכל מקום לספר על תלמיד חכם יותר חמור מכמה סיבות. א. כי מן הסתם הרכילות היא של שקר, כיון שתלמיד חכם מן הסתם אינו עושה רעה או מגנה לאדם סתם. ב. יש ציווי לכבד תלמידי חכמים ולהידבק בהם, ועל אחת כמה וכמה לא לעורר מריבות עליו, שזה ההיפך מלהידבק בו. ג. כי ייכנס יותר שנאה בלב מי שסיפרו עליו הרכילות, אם שמע שסיפר עליו תלמיד חכם. וייכנס בליבו שנאה עליו.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ח' "דברי מוסר בענין חשבון הנפש" (4)

"תבוא ותכונן עיר סיחון". דרשו את המילה "עיר סיחון" באופן אחר. כי כתוב אחר כך (במדבר כ"א כ"ח) "כי אש יצאה מחשבון, להבה מקרית סיחון, אכלה ער מואב, בעלי במות ארנון". ודרשו כך: אם אדם עושה את עצמו כעיר (חמור צעיר), שמהלך אחרי סייחה נאה (שמתפתה ליצרו), תצא אש מחשבון. זאת אומרת מאנשים שמחשבין חשבונו של עולם. "להבה מקרית סיחון", אלו הצדיקים שנקראו שיחין. (אילנות טובים). ותאכל את אלה שלא מחשבים את סופם. ובאור הדברים לפי מה שאמרנו שהרשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנום, וזה שאמרו "כי אש יצאה מחשבון", היינו אש של גיהנם שנברא על ידי העוונות. תצא אש מהם, שלא תשלוט בצדיקים, אלא ברשעים שלא מחשבים את סופם. וזה הפשט בסוף הפסוק "אכלה ער מואב". לרמוז שאכלה בעלי תאוות.