הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ז’, סעיף ה’

אסור קבלת רכילות, הוא כדין קבלת לשון הרע. לכן יש להיזהר לא לקבל רכילות מאף אדם, אף מאשתו. וכששומע רכילות מאשתו, מלבד עצם העבירה, מביא לעצמו צרות רבות. כי בראותה שבעלה מקשיב לרכילות, תספר לו תמיד עניני רכילות כאלו שמעכירים רוחו. לכן בעל נפש יעיר לאשתו בכזה מקרה.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ג’ כמה פרשיות בתורה בענין “מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו” (4)

והנה ידוע מה שאמרו חז"ל שהמקיים מצוה, אף על פי שה' ציוה אותנו לקיים אותה, מחשיב הקדוש ברוך כאילו המקיים חידש את המצוה. וזה אפילו במצוה אחת. וכל שכן בענין זה של שמירת הלשון, ייחשב לו כאילו חדש בעצמו את כל הענינים הקדושים שכתובים בפרשיות אלו שעוסקים בעניני שמירת הלשון. כמה גדולה וכבוד יקבל לעתיד על ידי זה, וכמה ישמח ליבו. ויקויים בו הפסוק "ישמח לב מבקשי ה'".