הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ח', סעיף א'

יש הרבה דברים נוספים שאסורים מטעם אבק רכילות. ואבאר כמה מקרים בקיצור, והמשכיל יבין מה הדין במקרים דומים לאלה. כגון מי שמספר לחברו איך שאלו את פלוני עליו, והשיב: "שתקו, אני לא רוצה לומר מה היה איתו" ומקרים דומים כאלה. שמדברי פלוני נרמז עליו לגנאי, שאינו רוצה לספר מה איתו. זה בכלל אבק רכילות.

הלכות רכילות, כלל ח', סעיף ב' ג'

וגם המשבח אחד בפני חברו, במקום שעל ידי כך יתרעם החבר על האחד, ועל ידי זאת ייגרם לאחד שסופר עליו השבח רעה, נראה דבכלל רכילות הוא. לכן יש להיזהר מלשבח את ראובן לפני שמעון שותפו, או לאשה בפני בעלה, איך שגרמו לו טובה שהלוו לו כסף, או שלמו לו שכר בזמן. כי השותף עלול לכעוס ששילם לפועל, כי שמא הוא אינו חפץ לשלם. ולפעמים ייגרם נזק של ממש לשותף מזה. וכן לבעל על אשתו עלול להיות תרעומת שהיא פזרנית בכספו. לכן אסור לספר שבחים בכזה מקרה מפני אבק לשון הרע. וגם יש להיזהר כשמבקש מחברו טובה, וחברו עונה לו שאינו יכול לעשות לו את הטובה. שלא יפציר "למה לפלוני כן עשית את הטובה, והוא בעצמו סיפר לי?". כי מצוי שבכזה מקרה יכעס שמעון על מי שעשה לו את הטובה מדוע סיפר לאנשים על הטובה שעשה לו.

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (2)

וגם אחד משלושה דברים שהעולם עומד עליהם. כמו שבמובא במסכת אבות (פרק א) על שלושה דברים העולם עומד. על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והיא שקולה כקרבנות. כמו שמובא באבות דרבי נתן (פרק ד' משנה ד'') על גמילות חסדים, כיצד? הרי הוא אומר (הושע ו' ו') "כי חסד חפצתי, ולא זבח" העולם מתחילה לא נברא אלא בחסד. שנאמר "כי אמרתי עולם חסד ייבנה". פעם אחת היה ר' יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה ר' יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב, אמר ר' יהושע: אוי לנו מקום שמתכפרים בו עוונותינו שהוא חרב. אמר לו: בני אל יירע לבבך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח".