הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ח', סעיף ד'

יש עוד דברים שאסורים מטעם אבק רכילות. כגון אם מה שמספרים זה לא דבר גנאי, אבל דרך בני אדם להקפיד קצת אם אומרים לו בפניו.

הלכות רכילות, כלל ח', סעיף ה'

וחייב אדם להסתיר סוד שגילה לו חברו בסתר, אפילו שאין בגלוי הסוד ענין רכילות. כי יש בגילוי סוד נזק לבעליו והוא מפר דעת מי שסיפר לו את הסוד. וגם יוצא בזה מגדר הצניעות.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (2)

וכמו שמובא בזוהר הקדוש פרשת פקודי (תרגום): "ומרוח הרע הזה תלויים כמה מעוררי דין אחרים. שהם ממונים לאחוז בדבר רע או בדבר טינוף שהאדם מוציא מפיו. ואחר כך מוציא מפיו דברים קדושים. אוי להם, אוי לחייהם, אלו בני אדם גורמים לאלו מעוררי הדין האחרים לשלוט ולפגום מקום הקדוש. אוי להם בעולם הזה, אוי להם בעולם הבא. כי אלו רוחות הטומאה לוקחים את דבר הטומאה שאמר פיו, וכשהאדם מוציא אחר מפיו דבר קדושה, מקדימים אלו רוחות הטומאה ולוקחים דבר הטומאה ההוא ומטמאים דבר הקדושה ההוא. והאדם אינו זוכה בה בדבר הקדושה, וכביכול נחלש כח הקדושה." עד כאן לשון הזוהר. וכעין זה אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י"ג ג') "פשק שפתיו מחתה לו". וביאר הגר"א וזה לשונו: מי שמרחיב שפתיו, אף על פי שיש לו נפש טובה ועשה מצוות הרבה וכמה גדרים- פיו יהיה לו מחתה לכול. עד כאן לשונו.