הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ט', סעיף א'

-לעיל בהלכות לשון הרע כלל י' בארנו באיזה אופן מותר לספר לשון הרע אם אחד התנהג שלא כהוגן בענינים שבין אדם לחברו, והמספר מתכווין לתועלת. וכעת נבאר באיזה אופן מותר לספר רכיל מלכתחילה, אם המספר מתכווין בסיפורו לסלק את הנזקים. אם אחד רואה שחברו רוצה לעשות שותפות עם אחד, ומשער שעל ידי זה יסובב לחברו נזק, צריך לומר לו כדי להצילו מן הנזק. אך צריך לזה חמשה תנאים.

הלכות רכילות, כלל ט', סעיף ב'

ואלו התנאים: א. יזהר מאוד שלא יחליט מיד שיסובב לחברו רעה, רק יתבונן קודם היטב אם באמת ייצא רעה לחברו. ב. שלא יגדיל את הרעה יותר ממה שהיא. ג. שיכוון רק לתועלת לסלק הנזקין, ולא מצד שנאה על ההוא שרוצה לעשות שותפות. (וגם חשוב מאוד שיידע שמי שמספר לו יקבל דבריו, ותבוא תועלת. להוציא מקרה שיודע שלא יקשיב לו, ויעשה עמו שותפות. ואחר זמן כשיתרגז על השותף יאמר לשותף : יפה אמר עליך פלוני שלא כדאי לעשות איתך שותפות. וכך מכשיל אותו ברכילות) ד. אם הוא יכול לסובב את התועלת בלא צורך לרכל עליו, אסור לספר. ה. כל זה מותר רק אם לא יהיה רעה ממש לנדון, רק תוסר ממנו הטובה שהשני היה עושה איתו שותפות. אבל אם על ידי הסיפור יגיע לו רעה ממש, אסור לספר לו. כי צריך לזה עוד תנאים (ומבוארים בסעיף ה' ו'). וכל שכן אם הוא רואה שיסובב לנדון רעה יותר ממה שמגיע לו בדין, וודאי שאסור לספר. ועיין בסעיף ה'.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (4)

ומי שמעלים עיניו ממצוה זו גדול עוונו. כמו שכתב הרבנו יונה בשערי תשובה מאמר ס"ז על הפסוק (דברים ט"ו ט') "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וכו', ורעה עינך וכו'. וזה לשונו הטהור: למדנו מזה כי הנמנע מלהלוות לעני עובר בשני לאוין, שהם: השמר ופן. ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הזהרנו שלא נחדל מלהלוות מיראת דבר השמטה, אף כי בזמן שלא יפסיד חובו כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות. ועל גודל העון קרא הכתוב מחשבת צר העין מלהלוות דבר בליעל. עד כאן לשונו. ומובא במדרש שיר השירים: ר' יהודה אומר כל הכופר בגמילות חסדים – כאילו כופר בעיקר. אבל דוד המלך מה היה עושה? היה גומל חסד לכול וגו'.