הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל ט', סעיף א'
-לעיל בהלכות לשון הרע כלל י' בארנו באיזה אופן מותר לספר לשון הרע אם אחד התנהג שלא כהוגן בענינים שבין אדם לחברו, והמספר מתכווין לתועלת. וכעת נבאר באיזה אופן מותר לספר רכיל מלכתחילה, אם המספר מתכווין בסיפורו לסלק את הנזקים.
אם אחד רואה שחברו רוצה לעשות שותפות עם אחד, ומשער שעל ידי זה יסובב לחברו נזק, צריך לומר לו כדי להצילו מן הנזק. אך צריך לזה חמשה תנאים.
הלכות רכילות, כלל ט', סעיף ב'
ואלו התנאים:
א. יזהר מאוד שלא יחליט מיד שיסובב לחברו רעה, רק יתבונן קודם היטב אם באמת ייצא רעה לחברו.
ב. שלא יגדיל את הרעה יותר ממה שהיא.
ג. שיכוון רק לתועלת לסלק הנזקין, ולא מצד שנאה על ההוא שרוצה לעשות שותפות. (וגם חשוב מאוד שיידע שמי שמספר לו יקבל דבריו, ותבוא תועלת. להוציא מקרה שיודע שלא יקשיב לו, ויעשה עמו שותפות. ואחר זמן כשיתרגז על השותף יאמר לשותף : יפה אמר עליך פלוני שלא כדאי לעשות איתך שותפות. וכך מכשיל אותו ברכילות)
ד. אם הוא יכול לסובב את התועלת בלא צורך לרכל עליו, אסור לספר.
ה. כל זה מותר רק אם לא יהיה רעה ממש לנדון, רק תוסר ממנו הטובה שהשני היה עושה איתו שותפות. אבל אם על ידי הסיפור יגיע לו רעה ממש, אסור לספר לו. כי צריך לזה עוד תנאים (ומבוארים בסעיף ה' ו'). וכל שכן אם הוא רואה שיסובב לנדון רעה יותר ממה שמגיע לו בדין, וודאי שאסור לספר. ועיין בסעיף ה'.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (3)
הנה הכתוב אומר "והתקדשתם והייתם קדושים". ואמרו חז"ל (יומא ל"ט.) אדם מקדש עצמו מעט - מקדשין אותו הרבה. מלמטה - מקדשין אותו מלמעלה. והנה בזה כל המאמר כפשוטו. הקדוש ברוך הוא שהוא מקור הטוב והחסד, מכיון שאדם כופה יצרו וממשיך עצמו מעט לצד הקדושה מעט - הקדוש ברוך הוא משפיע עליו קדושה הרבה במלוא חפניים. וכמו שאמרו חז"ל שאמר הקדוש ברוך הוא (שיר רבה ה') : פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. מלמטה - מקדשין אותו מלמעלה - היינו שנמשכת קדושה מלמעלה על שורש נשמתו. בעולם הזה, מקדשין אותו לעולם הבא. היינו בעת שיעלה למעלה ויצטרך לעמוד לפני ה', מלבישין אותו בגדי הוד והדר של קדושה.
