הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל ט', סעיף ג'
ועתה נבאר עוד ענין שאין בו משום אסור רכילות. כגון אם שמע לאחד שאמר: אפגע לפלוני במקום פלוני, אכנו, או אחרפנו ואגדפנו. או ששמע ממנו שרוצה להזיקו בענין ממון.
תלוי בזה, אם האיש מוחזק שעשה כך כמה פעמים לאנשים אחרים, או שהוא רואה שלפני הענין אין זה דרך גוזמא ובאמת דעתו לעשות כך, צריך לגלות למסופר על זה. אולי כך יידע להיזהר כדי להימנע מהביוש או הנזק. אך צריך גם להיזהר שלא יחסרו כל הפרטים שפירטנו לעיל.
הלכות רכילות, כלל ט', סעיף ד'
ואפי' שדבר זה מצוה גדולה ובכלל הבאת שלום הוא, בכל זאת יתבונן מאוד שלא להזדרז לספר ענין כזה.רק אם אחרי שיספר את הענין יידע שפלוני ייזהר לא ללכת למקום פלוני לבד כדי שלא יזיקנו הלה, או ימצא עצה אחרת לא להינזק.
אבל אם יודע שאם יספר יתגבר כעסו של פלוני, ויקדים את עצמו לריב עם הלה, ותבוא על ידי זה מחלוקת גדולה יותר, בכזה מקרה אסור לספר לו. ולכן צריך להתבונן היטב מלכתחילה לספר בצורה שתסלק את המריבה ולא תגדיל אותה.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (2)
.ולמה הדבר דומה? לחתן שמוליכין אותו השושבינין להכניסו לחופה, ובתוך כך פגעוהו ריקים ופוחזים. וישליכו עליו רפש וטיט וכל דבר מאוס מכף רגלו ועד ראשו. וכאשר יצעקו עליהם: הי ריקים ופוחזים!למה תעשו ככה? ואיזה השגתם כל כך רפש וטיט? הם מראים לכול שהחתן הוא ממיודעיהם, והוא בעצמו הכין הרפש והטיט עד למרבה. כן הדבר הזה ממש. האדם בעצמו על ידי חלאת עוונתיו בורא על ידי זה לבוש מאוס וטמא. ובעל כרחו מתלבש בו. ולא יוכל לפטור עצמו מזה אחרי שהוא הכינו בעצמו.
והוא כמו שאמר הכתוב (ישעיה נ' י"א): "לכו באור אשכם ובזיקות בערתם, מידי היתה זאת לכם". וכעין זה אמרו חז"ל (עבודה זרה כ:) אל יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. הורו לנו בזה, שאם לא הכניס בתחילה במחשבותיו ההרהור, לא היו יכולין להתדבק בו רוחות הטומאה ולטמאותו.
וכל זה רמז לנו הכתוב בענין יהושע בן יהוצדק הכהן גדול, דכתיב (זכריה ג' א') ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' והשטן עומד על ימינו לשטנו וגו' ויען ויאמר וגו' "הסירו הבגדים הצואים מעליו" וגו'.והנה הבגדים הצואים מורים על טומאת העוונות. שמאוסה כמו צואה. ומדכתיב "הסירו מעליו" - מוכח, שמהתחלה היה לבוש בהם בעל כרחו. וזהו שכתבה לנו התורה בקצרה (ויקרא י"א מ"ג) "ולא תטמאו בהם ונטמיתם בם".
