הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ט', סעיף ז'

והוא הדין לענין לגלות לאדם שאחר הזיקו או גזלו או שאר רעה כיוצא בזה, אינו מותר עד שיושלמו הפרטים הנ"ל. וגם הוכיחו מתחילה ולא קיבל דבריו. אבל בלאו הכי, אסור. ומה מאוד יש להזהר לא להורות לעצמו היתר בענינים אלו, עד שיתבונן היטב אם נשלמו הפרטים הנ"ל. כי אם לא הושלמו, עלול לעבור בלאו גמור של רכילות.

הלכות רכילות, כלל ט', סעיף ח' ט'

ודע עוד שאין חילוק בכל הדינים שכתבנו בין אם חברו שואל ודורש לספר לו, ובין לספר לו מיוזמתו. שאם יש את כל הפרטים, גם אם לא דורש וחוקר צריך לספר לו. ואם לא יושלמו הפרטים, אסור לספר גם אם דורש וחוקר לספר לו. ודע עוד, שצריך להזהר בכל הפרטים לעיל, אפילו אם רק רוצה לספר את הענין לאחרים. כיון שזה גם בכלל רכילות.

קטע מספר שמירת הלשון

שער התורה פרק י' "אדם בלי תורה כדג בלי מים" (2)

ובזה פירשתי מה שאני אומרים כל יום בקריאת שמע "ולעבדו בכל לבבכם". ואמרו חז"ל (תענית ב'.) איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר: זו תפילה. ולכן הזהיר הכתוב "השמרו לכם פן יפתה לבבכם". שלא יאמר אדם לעצמו, למה לי ללמוד תורה? מספיק שיש לי אהבת ה' ואני מתפלל כל יום. מה יקרה אם אני או בני לא נלמד תורה? ועל זה הזהיר הכתוב שסוף דבר "ועבדתם אלוהים אחרים". וכמו שפירשנו לעיל. שברגע שאדם פורש את עצמו מדרך המוסר והתורה, לא רחוק מעבודת אלוהים אחרים. ולכן אמר הכתוב אחר כך "ושמתם את דברי אלה על לבבכם". שתפנימו היטב את האזהרה שבפרוש אדם מהתורה עלול לפרוש לעבודה זרה. ולכן: "ולמדתם אותם את בניכם", ואל תסתפקו בזה שהבן מתפלל. ועל זה מסיים הכתוב "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה". כמו שאמרו חז"ל בפרק חלק (סנהדרין) אין הגלויות מתכנסין אלא בזכות התורה. וכל זה דובר בדורות הראשונים, על אחת כמה וכמה בזמנינו שהרבה פרשו מדרך ה' על ידי פרישה מן התורה, עת לעשות לה' ולחזק את בנינו לתורה.