הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ט', הלכה יא

וכל זה אם הוא רוצה להזהירו שלא יבוא לידי אונאה. אבל אם כבר קנה סחורה מאחד ויודע שרמהו : או בשוו המקח או בשאר חסרונות - תלוי בכך. אם על פי דין תורה אין ללקוח טענה על המוכר בין מפני שהאונאה היתה פחות משישית, או שעבר הזמן מכדי שיראה לתגר או קרובו (שלאחר זמן זה אין יכול להחזיר המקח), או שאר סיבה שבגללה יפסיד הלקוח. בוודאי מי שהולך ומספר ללקוח איך פלוני רמהו וודאי עובר על אסור רכילות. כיון שעל פי דין תורה אין לו ללקוח טענה על המוכר, נחשבים דבריו רכילות בעלמא. ואפילו אם המתאנה (הלקוח) שואלו לא יאמר לו האמת. וכל שכן אם הוא רואה שעל פי דיבורו יכול המוכר לבוא לידי הפסד, כגון שלא ישלם לו את שאר מה שחייב לו או שיתפסנו -שלא יספר. ואם סיפר עוון גדול למביא לזה. אבל אם הוא רואה שעל פי דין תורה יהיה הדין עם הלקוח, ואם היה יודע הלקוח לא היה מתרצה לוותר, צריך לומר לו את האמת כדי שיוציא מהמוכר אונאתו. ובלבד שיהיה זהיר באופנים הבאים.

הלכות רכילות, כלל ט', הלכה יב

א. שלא יגדיל את את הספור או העוולה יותר ממה שהם. ב. שיהיה כוונתו לעזור ללקוח, ולא לשמוח בקלון המוכר. אפילו שהוא יודע כמעט בבירור שהמוכר רימה את הלקוח. ובזה הפרט נכלל עוד ענין, שישער בעצמו שייצא תועלת מזה שמספר. אבל אם הוא איש שאין דרכו לתבוע ולהתכווכח, ורק יכאיב לו בלבו לשמוע שרימו אותו, ויכניס לו שנאה על המוכר, אין צורך לספר לו את האמת. ובמקרה שאין הלקוח יכול לחזור בו מהמקח מצוה לשבח המכר בפניו ואין בו משום "מדבר שקר תרחק". ג. אם משער שיכול להוכיח את המוכר שיחזיר ללקוח האונאה יוכיחנו במקום לספר ללקוח. ד. אם הוא יכול לסבב את התועלת בעצה אחרת מאשר לספר ללקוח, לא יספר. ה. שהאיש שמספר לו , לא יהיה הולך רכיל. כי אם בטבעו הוא הולך רכיל, הרי הוא מכשילו בלספר למוכר שאיש פלוני אמר שהסחורה רעה או אינה שווה דמי המקח. ונמצא מכשילו באסור רכילות. ומכל מקום נראה שאם יזהירו שלא יגלה את שמו יקשיב לו, יעשה כן.

קטע מספר שמירת הלשון

שער התורה פרק י' "אדם בלי תורה כדג בלי מים" (4)

ובפרט בזמנינו, שרואים שהנערים הפורשים מהתורה, נעשה אצלם הפקר גם איסור שבת ושאר איסורין. לכן וודאי חיוב גדול על כל אב להחזיק בניו בתורה, ולהרגילם במצוות. כמו שכתוב "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". ויהיה שכרו הרבה יותר מדורות קודמים, כיון שהנסיון גדול וקשה יותר. כמו שמובא באבות דרבי נתן "מאה פעמים בצער, מפעם אחת שלא בצער". דהיינו שמקבלים פי 100 שכר כשזה יותר קשה מאשר כשזה לא קשה. ונאמר (יחזקאל מ"ד ט"ו) "והכהנים הלויים בני צדוק אשר שמרו את משמרת ה' בתעות בני ישראל מעלי, המה יקרבו עלי לשרתני". שה' מצווה שהכהנים ששירתו גם בתקופה שבני ישראל פרשו מהמצוות והיה קשה, דווקא הם ימשיכו לשרת במשכן. היוצא מכל פרקים אלו שכל אחד יחזק את כוח הדיבור שלו בקדושת התורה, ובזכות זה נזכה במהרה לביאת הגואל במהרה בימינו אמן.