הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ט’, הלכה יא

וכל זה אם הוא רוצה להזהירו שלא יבוא לידי אונאה. אבל אם כבר קנה סחורה מאחד ויודע שרמהו : או בשוו המקח או בשאר חסרונות - תלוי בכך. אם על פי דין תורה אין ללקוח טענה על המוכר בין מפני שהאונאה היתה פחות משישית, או שעבר הזמן מכדי שיראה לתגר או קרובו (שלאחר זמן זה אין יכול להחזיר המקח), או שאר סיבה שבגללה יפסיד הלקוח. בוודאי מי שהולך ומספר ללקוח איך פלוני רמהו וודאי עובר על אסור רכילות. כיון שעל פי דין תורה אין לו ללקוח טענה על המוכר, נחשבים דבריו רכילות בעלמא. ואפילו אם המתאנה (הלקוח) שואלו לא יאמר לו האמת. וכל שכן אם הוא רואה שעל פי דיבורו יכול המוכר לבוא לידי הפסד, כגון שלא ישלם לו את שאר מה שחייב לו או שיתפסנו -שלא יספר. ואם סיפר עוון גדול למביא לזה. אבל אם הוא רואה שעל פי דין תורה יהיה הדין עם הלקוח, ואם היה יודע הלקוח לא היה מתרצה לוותר, צריך לומר לו את האמת כדי שיוציא מהמוכר אונאתו. ובלבד שיהיה זהיר באופנים הבאים.

הלכות רכילות, כלל ט’, הלכה יב

א. שלא יגדיל את את הספור או העוולה יותר ממה שהם. ב. שיהיה כוונתו לעזור ללקוח, ולא לשמוח בקלון המוכר. אפילו שהוא יודע כמעט בבירור שהמוכר רימה את הלקוח. ובזה הפרט נכלל עוד ענין, שישער בעצמו שייצא תועלת מזה שמספר. אבל אם הוא איש שאין דרכו לתבוע ולהתכווכח, ורק יכאיב לו בלבו לשמוע שרימו אותו, ויכניס לו שנאה על המוכר, אין צורך לספר לו את האמת. ובמקרה שאין הלקוח יכול לחזור בו מהמקח מצוה לשבח המכר בפניו ואין בו משום "מדבר שקר תרחק". ג. אם משער שיכול להוכיח את המוכר שיחזיר ללקוח האונאה יוכיחנו במקום לספר ללקוח. ד. אם הוא יכול לסבב את התועלת בעצה אחרת מאשר לספר ללקוח, לא יספר. ה. שהאיש שמספר לו , לא יהיה הולך רכיל. כי אם בטבעו הוא הולך רכיל, הרי הוא מכשילו בלספר למוכר שאיש פלוני אמר שהסחורה רעה או אינה שווה דמי המקח. ונמצא מכשילו באסור רכילות. ומכל מקום נראה שאם יזהירו שלא יגלה את שמו יקשיב לו, יעשה כן.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ז “הזהיר מחטא הלשון, מסייע לבנין הבית העתידי” (3)

לפי מה שאמרנו, שבשמירת הלשון תלוי בנין בית המקדש לעתיד, אם כן כל אחד שמתחזק בענין הזה, יש לו חלק בבנין בית המקדש העתידי, כי בלעדיו היה הבית נשאר חרב לעולם. והנה אם היתה לנו רשות לבנות את בית המקדש, והיה צריך כסף לזה. כל אחד מישראל וודאי היה מנדב כמה שבכוחו לתרום, כדי שיהיה לו חלק בבנין בית המקדש. ובענין שלנו אין צריך כסף כלל, רק להתרחק מעוון של לשון הרע ושנאת חינם, ועל ידי זה יתוקן החטא ונזכה לביאת המשיח ולבנין המקדש. וכמה יתרומם שמו של האיש הזה, שהוא היה הסיבה לבנין הבית. וכמו שכתוב בנחמיה (פרק ג') "נרשמו שם לנצח שמות האנשים", שנתנו חלק בחומה של ירושלים. ועל אחת כמה וכמה שהמסייעים בבנין הבית עצמו שיהיו רשומים לנצח.