הלכות שמירת הלשון

ציורים, סעיף א’ ב’

א. אם הוא רואה שראובן רוצה לעשות שותפות עם שמעון בענייני מסחר. ושמעון אין מכיר טבע ראובן. והוא מכיר היטב את שמעון שלא חושש על ממון אחרים מפני טבעו הרע. יזהיר לראובן שלא ישתתף עם שמעון, וגם בזה ייזהר שיצטרפו כל הפרטים מהלכות רכילות ב. ואם כבר השתתף עמו בגלל שלא הכיר אותו. תלוי בזאת: אם הוא יודע שדבריו לא יתקבלו אלא רק לענין לחוש שיידע להיזהר בחשבונות, וישגיח בכל ענין וענין לא לבוא לידי הפסד, אז צריך לגלות לו בתנאי שיושלמו הפרטים. אבל אם הוא רואה שדבריו יתקבלו בעיני השומע, ועל ידי כך יבוא הפסד של ממש לשמעון, כגון שראובן יבטל השותפות או שאר עניני היזק, אסור לגלות לו.

ציורים, סעיף ג’

ג. ודע עוד שמאוד צריך להיזהר מלייעץ לאדם לעשות שותפות עם מישהו, אם הוא יודע איזה נזק שיכול לצאת מהשותפות. כגון אם השותף הוא אני, או אינו אדם נאמן. והוא לענין שידוך, או אומן שמבררים אצלו עליהם. כי כל האיסור של רכילות הוא לילך ולהרע לו. אבל להיפך, כגון להרע לראובן ולייעץ לו לעשות שותפות עם שמעון, או להשתדך איתו. והוא יודע שאם הדבר היה נוגע לו עצמו היה מתרחק מאנשים אלו, אסור גמור לייעץ לחברו בזאת כי הוא בכלל "לפני עור לא תתן מכשול". שאמרו חז"ל "שלא לתן לו עצה שאינה הוגנת". ויש אנשים שנכשלים בעניין זה מפני נגיעות אישיות. והוא עוון חמור, כי חמדת ממון מעבירם על אסור דאורייתא.

קטע מספר שמירת הלשון

שער התורה פרק י’ “אדם בלי תורה כדג בלי מים” (3)

וזה לשון הזוהר בפרשת תרומה על הפסוק (תהילים קי"ט קכ"ו) "עת לעשות ה'". (תרגום) "בכל זמן שהתורה מתקיימת ואנשים עוסקים בה, הקדוש ברוך הוא שמח במעשה ידיו ושמח בבריאה כולה. ולא עוד אלא שהקב"ה מכנס את כל פמלייתו ואומר להם "תראו את העם הקדוש שיש לי בארץ, שתורה מתעטרת בגללם. ראו מעשי ידי שאתם אמרתם (תהילים ח' ה') "מה אנוש כי תזכרנו" וכאשר רואים את שמחת ה' בעמו, מיד פותחים הפמלייא ואומרים "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". ובשעה שישראל מתבטלים מהתורה, כביכול תש כוחו. ואז "עת לעשות לה'".אלו הצדיקים שנשארו, שיש להם להתחזק כדי שהקב"ה יתחזק וישמח עם גדודיו ואנשיו. מה הטעם? בגלל שהפרו תורתך, ואין עוסקים בה האנשים כמו שראוי. עד כאן לשון הזוהר.