הלכות שמירת הלשון

ציורים, סעיף ו'

ו. ועתה נחזור לבאר מה שהתרנו בתחילת סעיף ד'. אם החתן יש לו חסרונות עצומים, יש הבדל בין החסרונות. אם החיסרון מצד חולי הגוף, והמחותן אינו יודע בגלל שהוא חולי פנימי שאינו נראה בחוץ, פשוט הוא שאין איסור רכילות לגלות.(אם יתמלאו כל הפרטים) ויש עוד אופן שצריך לגלות לו. אם נשמע על החתן שיש בו אפיקורסות חס ושלום, צריך לגלות לו, ועל זה נאמרו סמוכין "לא תלך רכיל בעמך", "לא תעמוד על דם רעך". אבל אם החיסרון הוא מצד מיעוט חכמת התורה שיש בו, אין צריך לגלות לו. כי הוא הפסיד את עצמו. שהיה לו להוליכו אצל בעלי תורה שינסו את כוח חוכמתו בתורה. ומזה שלא עשה כן, נתרצה בחתן כמו שהוא.

ציורים, סעיף ז'

והוא הדין לגלות לחתן על המחותן. אם יש חולי פנימי בכלה, שאין ניכר כלפי חוץ, ואילו היה יודע החתן לא היה מתרצה לשידוך, יכול לגלות לחתן אם נתמלאו הפרטים ואין בו משום איסור רכילות. וכן אם נשמע על בית המחותן שהוא בית פריצות, שהוא סיבה גדולה להרוס על ידי זה את זה את תכלית הנישואין, צריך לגלות לו את זה. גם אם לא נשלמו הפרטים הנ"ל. רק שיתבונן קודם אם דבריו יהיו נשמעים, כי בשידוך מצוי שלא ישמע לו החתן, ואחר כך יבוא לידי רכילות.

חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (1)

כתוב במשלי (י"ג ז'): "יש מתעשר ואין כל" וגו'. וידוע שמשלי הוא תמיד משלים. והיינו כמו שבעניני הממון רגיל הוא לאדם שמתעשר בעסקיו ועולה מעלה מעלה. ומכל מקום כשעושה חשבון צדק, מגלה שאין לו מאומה. מפני שכמה שהיה לו רווח, היו הפסדים רבים. כך בעניני הנצח. יש לך אדם שעושה תמיד מצוות ומעשים טובים, אבל יש לו טבע רע שדרכו להטיל דופי בבריות. איש שכזה כשיבוא לעולם הבא, יגלה שאין לו מאומה. שכל הנטיעות והגפנים שנטע בגן עדן במעשיו, נתכסו פניו בקוצים וברקנים ולא נכר כלל הגפנים שיש בו. כמאמר הכתוב (משלי כ"ד ל') "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב". והיינו שיש שני מיני אנשים. אחד עצל להשיג לעצמו תורה ומעשים טובים, וזהו "שדה איש עצל". שלא למד או שכח על ידי עצלנותו. והשני "חסר לב". שיש בידו תורה ומעשים טובים, אבל לבו חסר דאגה עליהם שיתקיימו בידו. ומפרש על הראשון "והנה כולו עלה קמשונים"- שתחת נטיעות יפות מדברי תורה גדלו קוצים וברקנים מדברים בטלים. ועל השני "כוסו פניו חרולים" וגו'. ובאורו הוא לפי ענינינו, שכל דיבור של תורה וקדושה שדיבר והיה באפשרותן לעלות ולעשות פרי הלולים קודש לה', נתכסה ונמשכה עליו רוח הטומאה על ידי דיבוריו האסורים.