הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, פתיחה – לאוין, י

ואם קם והעיד עליו לפני בית דין בדבר איסור ביחידי, כיון שאין יכול לבוא בזה שום תועלת בדבר ממון ושבועה ולא לענין לפסול את האיש הזה מחזקת כשרותו כיון שהוא עד אחד בדבר, אם כן שם רע בעלמא הוא מוציא עליו. ועובר על לאו של "לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת". וצריכין בית דין להלקותו עבור זה.

הלכות לשון הרע, פתיחה – לאוין, יא

וכל זה שכתבנו הוא במספר יחידי או שומע יחידי. אבל אם הוא מדבק את עצמו לחבורת אנשי רשע ובעלי לשון הרע, כדי לספר ולשמוע מהם. עובר גם כן על לאו "לא תהיה אחרי רבים לרעות". שהוא אזהרה לא להסכים ולהתחבר עם עושי עוול אף על פי שהם רבים. ועין לקמן באות ו' במצות עשה, שעובר גם על מצות עשה על התחברות רעה זו.

חלק שני פרק ז "הזהיר מחטא הלשון, מסייע לבנין הבית העתידי" (1)

אמרו חז"ל (יומא ט:) שהדור של בית שני היה בו תורה ומצוות, וחורבנו היה בגלל לשון הרע. וכתבו הראשונים, שמה כח בעוון להחריב את הבית הראשון, על אחת כמה וכמה שלא יניח לבנות מחדש. וזהו רמז למה שאמרו חז"ל: כל דור שלא נבנה בית המקדש מחדש, כאילו נחרב בימיו. ואם כן על כרחנו אנחנו צריכים להתחזק לתקן החטא הזה. אבל אם נתבונן מי יכול לתקן את החטא הזה, איש שאינו יודע את ההלכות אינו יכול לשמור את הענין מכיון שאינו יודע מה ההלכות. אם כן עיקר התיקון תלוי במי שיודע את ההלכות ונוהג על פיהם ויודע להיזהר.