הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, פתיחה – עשין, ה

לעיתים עובר המקבל לשון הרע על מצוות עשה של (ויקרא י"ט י"ז) "הוכח תוכיח את עמיתך". כגון אם חבירו מספר לו לשון הרע בגנות חבירו, ויכול להוכיח אותו שיפסיק לספר, ולא מוכיחו.

הלכות לשון הרע, פתיחה – עשין, ו

אדם שיושב עם חבורת אנשי רשע בעלי לשון הרע, עובר על מצוות עשה של (דברים י' כ') "ובו תדבק". שמצווה להידבק בתלמידי חכמים, לאכול ולשתות עם תלמידי חכמים, ולעשות עסקים איתם כדי שילמד ממעשיהם. ומי שנדבק לחבורת רשעים, וודאי עובר על מצוות עשה זו.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק א’ “מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו” (2)

וכמו שמובא בזוהר הקדוש פרשת פקודי (תרגום): "ומרוח הרע הזה תלויים כמה מעוררי דין אחרים. שהם ממונים לאחוז בדבר רע או בדבר טינוף שהאדם מוציא מפיו. ואחר כך מוציא מפיו דברים קדושים. אוי להם, אוי לחייהם, אלו בני אדם גורמים לאלו מעוררי הדין האחרים לשלוט ולפגום מקום הקדוש. אוי להם בעולם הזה, אוי להם בעולם הבא. כי אלו רוחות הטומאה לוקחים את דבר הטומאה שאמר פיו, וכשהאדם מוציא אחר מפיו דבר קדושה, מקדימים אלו רוחות הטומאה ולוקחים דבר הטומאה ההוא ומטמאים דבר הקדושה ההוא. והאדם אינו זוכה בה בדבר הקדושה, וכביכול נחלש כח הקדושה." עד כאן לשון הזוהר. וכעין זה אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י"ג ג') "פשק שפתיו מחתה לו". וביאר הגר"א וזה לשונו: מי שמרחיב שפתיו, אף על פי שיש לו נפש טובה ועשה מצוות הרבה וכמה גדרים- פיו יהיה לו מחתה לכול. עד כאן לשונו.