הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, פתיחה – עשין, ז

אם מדבר לשון הרע בבית המדרש או בבית הכנסת, עובר על מצות עשה של (ויקרא י"ט ל') "ומקדשי תיראו". ובית המדרש שלנו נחשב גם כן מקדש. ולכן אסור לחשב בבית כנסת חשבונות, מלבד חשבונות של מצווה כגון קופה של צדקה. וכל שכן שאסור צחוק ושיחה בטילה. ועל אחת כמה וכמה שאסור לדבר בהם לשון הרע ורכילות. ואפילו לומדי תורה בקביעות בבית מדרש שהותר להם לאכול ולשתות בבית מדרש, אם מדברים דברי צחוק והיתול, או לשון ורכילות עוברים על "ומקדשי תיראו".

הלכות לשון הרע, פתיחה – עשין, ח

ואם סיפר לשון הרע על זקן, וגינה אותו בפניו, עובר על מצות עשה של (ויקרא י"ט ל"ב) "והדרת פני זקן". שמצוה לדבר אליו דרך כבוד, וכשמגנה אותו, וודאי שאינו מכבדו. וסיפור לשון הרע על חכם אפילו אינו זקן, עובר גם על מצוה זו. מכיון שזקן שמדובר בפסוק הכוונה גם לחכם. ואם הוא גם זקן וגם חכם, עובר על המצווה כפליים.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק א’ “מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו” (3)

וסיים הכתוב (משלי כ"ד ל"א) "וגדר אבניו נהרסה". ובאורו - שבהמשך הזמן אף גדר של אבנים החזק נהרס. ונעשה הכרם למדרס רגליים לכל עובר ושב ואין שווה מאומה. וכן הוא האדם, אשר לא יביט למוצא שפתיו, והם כהפקר אצלו: כל הגדרים החזקים שהיה לו עד עתה על הנהגתו - כולם יהיו נהרסים. ועל כן צריך האיש הנלבב, כשרוצה לתקן מעשיו, תחילת הכול לעשות גדר לכרמו. דהיינו לשמור פיו ולשונו בשמירה יתירה, שלא יוסיף לדאבה עוד. ומה שהמשיל בשם הכרם, לבד שכל בית ישראל חשובים ככרם, כמו שכתוב בישעיה (ה' ז'): "כי כרם ה' צבאות בית ישראל". וכל איש ישראל יש לו חלק בכרם הזה. מלבד זה לכל אחד יש כרם מיוחד בגן עדן. כמו שכתוב (קהלת י"ב ה'): הולך האדם לבית עולמו. וצריך לשמור שמירה יתירה לנטוע בו נטעי נעמנים ולשמרו שלא יתקלקל.