הלכות שמירת הלשון
הלכות לשון הרע, פתיחה – עשין, ז
אם מדבר לשון הרע בבית המדרש או בבית הכנסת, עובר על מצות עשה של (ויקרא י"ט ל') "ומקדשי תיראו". ובית המדרש שלנו נחשב גם כן מקדש. ולכן אסור לחשב בבית כנסת חשבונות, מלבד חשבונות של מצווה כגון קופה של צדקה. וכל שכן שאסור צחוק ושיחה בטילה. ועל אחת כמה וכמה שאסור לדבר בהם לשון הרע ורכילות.
ואפילו לומדי תורה בקביעות בבית מדרש שהותר להם לאכול ולשתות בבית מדרש, אם מדברים דברי צחוק והיתול, או לשון ורכילות עוברים על "ומקדשי תיראו".
הלכות לשון הרע, פתיחה – עשין, ח
ואם סיפר לשון הרע על זקן, וגינה אותו בפניו, עובר על מצות עשה של (ויקרא י"ט ל"ב) "והדרת פני זקן". שמצוה לדבר אליו דרך כבוד, וכשמגנה אותו, וודאי שאינו מכבדו.
וסיפור לשון הרע על חכם אפילו אינו זקן, עובר גם על מצוה זו. מכיון שזקן שמדובר בפסוק הכוונה גם לחכם. ואם הוא גם זקן וגם חכם, עובר על המצווה כפליים.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני, פרק ט', עניני שמיה"ל לפי סדר פרשיות התורה – פרשת בראשית (3)
ודע עוד, שכשם שהנחש נענש בענין מזונו, כמו שכתוב "ועפר תאכל כל ימי חייך", כך בעל לשון הרע נענש בעוני. כמו שכתב ב"ספר הקנה". וזה לשונו: ראה והבן, שכל המוציא לשון הרע מפיו, נידון בצרעת. ומסיים שם בסוף דבריו, שמי שאינו נעשה מצורע, נדון בעניות ושקולה העניות כצרעת.
ובאמת פלא הדבר, שהלוא טבע בני האדם לחפש סגולות וברכות מאנשים גדולים לברכה על פרנסה, ומה יועילו כל הברכות והסגולות אם הוא מורגל בחטא לשון הרע? הלא יש על זה ארור מפורש בתורה "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא מדבר על לשון הרע.
ואם היו שומעים לדברי, הייתי מייעץ להם שישמרו עצמם בזהירות יתירה מחטא לשון הרע, ובפרט מלעשות בפועל מעשה רע לחבירו בענין גזל חמס אונאה וכיוצא בזה. שאז בוודאי יתברכו נכסיהם יותר מכל הסגולות, וכמו שידוע שהארורים פתחו תחילה בברכה "ברוך אשר לא יכה את רעהו", וכל ישראל ענו אמן. ובוודאי תקויים הברכה על ידי זה.
