הלכות שמירת הלשון
הלכות לשון הרע, פתיחה – עשין, ט
המספר לשון הרע על כהן וגינה אותו בכך, עובר על מצוות עשה של (ויקרא כ"א ח') "וקדשתו". שנצטווינו לנהוג כבוד הרבה בכהנים. ובזה שמספר עליו לשון הרע, וודאי שלא מכבד אותו בזאת.
הלכות לשון הרע, פתיחה – עשין, י
ואם מספר לשון הרע על אחיו הגדול, או בעל של אמו, או אשת אביו, עובר גם על מצוות עשה של "כבד את אביך ואת אמך". שלמדנו מהריבוי של "ואת", שחייב לכבד גם אותם.
וכל שכן חס ושלום אם סיפר לשון הרע על אביו ואמו ממש, עובר על מצוות עשה של כיבוד אב ואם. ומלבד זאת עובר גם על (דברים כ"ז ט"ז) "ארור מקלה אביו ואמו".
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ח' "דברי מוסר בענין חשבון הנפש" (4)
"תבוא ותכונן עיר סיחון". דרשו את המילה "עיר סיחון" באופן אחר. כי כתוב אחר כך (במדבר כ"א כ"ח) "כי אש יצאה מחשבון, להבה מקרית סיחון, אכלה ער מואב, בעלי במות ארנון". ודרשו כך: אם אדם עושה את עצמו כעיר (חמור צעיר), שמהלך אחרי סייחה נאה (שמתפתה ליצרו), תצא אש מחשבון. זאת אומרת מאנשים שמחשבין חשבונו של עולם. "להבה מקרית סיחון", אלו הצדיקים שנקראו שיחין. (אילנות טובים). ותאכל את אלה שלא מחשבים את סופם.
ובאור הדברים לפי מה שאמרנו שהרשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנום, וזה שאמרו "כי אש יצאה מחשבון", היינו אש של גיהנם שנברא על ידי העוונות. תצא אש מהם, שלא תשלוט בצדיקים, אלא ברשעים שלא מחשבים את סופם. וזה הפשט בסוף הפסוק "אכלה ער מואב". לרמוז שאכלה בעלי תאוות.