הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, פתיחה – ארורין

א. אם מספר לשון הרע עובר על (דברים כ"ז כ"ד) "ארור מכה רעהו בסתר". שהפסוק מדבר על לשון הרע. ב. עובר גם כן על "ארור משגה עוור בדרך". וכוונת הפסוק הוא על מי שנותן מכשול לפני אדם אחר כדי שייכשל באיסור. וכמו פה שמכשיל את השומע בלשון הרע. ג. ואם חס ושלום נעשה הענין של שמירת הלשון כהפקר אצלו עובר גם על ארור נוסף שהוא (דברים כ"ז כ"ו) "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם", שמדובר על מי שלא מקבל על עצמו את כל מצוות התורה ללא יוצא מן הכלל. ד. ואם חס ושלום סיפור לשון הרע על אביו ואמו עובר על ארור של (דברים כ"ז ט"ז) "ארור מקלה אביו ואמו". וידוע מאמר הגמרא (שבועות דף ל"ו.) "ארור שיש בו קללה, בו נידוי". לכן על האדם שלא נזהר בשמירת הלשון להיות חרד בנפשו שמא נידו אותו בשמים בגלל זה. ועוד כמה ענינים רעים נסבבים בגלל ענין זה של לשון הרע. כמו מידת האכזריות, ומידת הכעס שהוא עוון חמור. וגם לפעמים בא על ידי זה לליצנות ולשארי מידות רעות.

חלק שני פרק ח' "דברי מוסר בענין חשבון הנפש" (3)

ועכשיו נבוא לבאר את הפסוק "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון". שהנה ידוע שבהתחלה היו העיירות שייכות למואב, ואמרו המושלים לסיחון וחייליו: בואו לעיר חשבון, והיא תהיה נחשבת עכשיו לעיר סיחון. והנמשל בעניננו: חלקי התיקון שנעשו בגן עדן על ידי מעשה הרשעים, יהיו שייכים לצדיקים המושלים ביצרם, ועבדו לה' ולא הסתכלו על הרשעים שביזו אותם ועבודתם. וזה מה שכתוב בפסוק בהמשך הפסוק "תבנה ותכונן עיר סיחון". תבנה בעולם הזה, ותכונן לעולם הבא. היינו שלעתיד לבוא יהיו הצדיקים בשלימות. כי מלבד שיש להם את חלקם, יש להם את חלק הרשעים.