הלכות שמירת הלשון
הלכות לשון הרע, פתיחה – ארורין
א. אם מספר לשון הרע עובר על (דברים כ"ז כ"ד) "ארור מכה רעהו בסתר". שהפסוק מדבר על לשון הרע.
ב. עובר גם כן על "ארור משגה עוור בדרך". וכוונת הפסוק הוא על מי שנותן מכשול לפני אדם אחר כדי שייכשל באיסור. וכמו פה שמכשיל את השומע בלשון הרע.
ג. ואם חס ושלום נעשה הענין של שמירת הלשון כהפקר אצלו עובר גם על ארור נוסף שהוא (דברים כ"ז כ"ו) "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם", שמדובר על מי שלא מקבל על עצמו את כל מצוות התורה ללא יוצא מן הכלל.
ד. ואם חס ושלום סיפור לשון הרע על אביו ואמו עובר על ארור של (דברים כ"ז ט"ז) "ארור מקלה אביו ואמו".
וידוע מאמר הגמרא (שבועות דף ל"ו.) "ארור שיש בו קללה, בו נידוי". לכן על האדם שלא נזהר בשמירת הלשון להיות חרד בנפשו שמא נידו אותו בשמים בגלל זה.
ועוד כמה ענינים רעים נסבבים בגלל ענין זה של לשון הרע. כמו מידת האכזריות, ומידת הכעס שהוא עוון חמור. וגם לפעמים בא על ידי זה לליצנות ולשארי מידות רעות.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני, פרק ט', עניני שמיה"ל לפי סדר פרשיות התורה – פרשת בראשית (3)
ודע עוד, שכשם שהנחש נענש בענין מזונו, כמו שכתוב "ועפר תאכל כל ימי חייך", כך בעל לשון הרע נענש בעוני. כמו שכתב ב"ספר הקנה". וזה לשונו: ראה והבן, שכל המוציא לשון הרע מפיו, נידון בצרעת. ומסיים שם בסוף דבריו, שמי שאינו נעשה מצורע, נדון בעניות ושקולה העניות כצרעת.
ובאמת פלא הדבר, שהלוא טבע בני האדם לחפש סגולות וברכות מאנשים גדולים לברכה על פרנסה, ומה יועילו כל הברכות והסגולות אם הוא מורגל בחטא לשון הרע? הלא יש על זה ארור מפורש בתורה "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא מדבר על לשון הרע.
ואם היו שומעים לדברי, הייתי מייעץ להם שישמרו עצמם בזהירות יתירה מחטא לשון הרע, ובפרט מלעשות בפועל מעשה רע לחבירו בענין גזל חמס אונאה וכיוצא בזה. שאז בוודאי יתברכו נכסיהם יותר מכל הסגולות, וכמו שידוע שהארורים פתחו תחילה בברכה "ברוך אשר לא יכה את רעהו", וכל ישראל ענו אמן. ובוודאי תקויים הברכה על ידי זה.
