הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל א, סעיף ה'

אין הבדל בסיפור לשון הרע בין אם סיפר מעצמו, ובין עמד עליו חבירו ושכנע אותו לספר עד שסיפר לו, בכל מקרה אסור. ואפילו אם אביו או רבו שחייב במוראם ביקשו שיספר להם ענין מסויים, והוא יודע שבתוך העניין מעורב לשון הרע, או אפילו רק אבק לשון הרע, אסור לו לשמוע להם.

הלכות לשון הרע, כלל א, סעיף ו'

אפילו אם הוא רואה שמהענין של לא לספר גנאי על ישראל ושאר דיבורים אסורים, יסובב לו הפסד גדול לפרנסתו, בכל זאת אסור לדבר לשון הרע. כגון אם מעסיקים אותו אנשים חסרי יראת שמיים ויפטרו את מי שלא בעל לשון הרע כמותם, ועל ידי כך לא יהיה לו פרנסה לבני ביתו, בכל זאת אסור, כמו שאר לאוין שמחויב לתת כל אשר לו ובלבד שלא יעבור עליהם.

חלק שני, פרק ט', עניני שמיה"ל לפי סדר פרשיות התורה – פרשת בראשית (2)

וכאשר נתבונן נגלה שהלשון הרע הראשון בא לעולם על ידי הנחש וכפירה בה'. שאמר הנחש לחווה (בראשית ג' ה') "כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם". ועונשו היה מידה כנגד מידה. שכל הבריות שונאים אותו ורוצים להרגו, וניטל ממנו כח הדיבור. וגם בעל לשון נענש כך. שכשמתפרסם טבעו הרע שהוא בעל לשון הרע,כולם שונאים אותו ומתרחקים ממנו מחשש שמא יספר עליהם לשון הרע. וגם לעתיד לבוא בתחיית המתים לא יפתח פיו. כמו שאמרו חז"ל (דברים רבה ו') שעתיד הקדוש ברוך לחתוך לשונם של בעלי לשון הרע. שנאמר (תהילים י"ב ד) "יכרת ה' כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות". וכוונתם היא על זמן תחיית המתים. ויהיה לו צער הגדול שבתחיית המתים כולם יידעו את גודל שפלותו וטבעו הרע שהיה מטיל שנאה בין איש לחברו.