הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל א, סעיף ז

אם יושב בין חבורת אנשים שמדברים דיבורים האסורים, ואין לו דרך לצאת מחברתם. וכשיישב וישתוק ידמה בעיניהם כמשוגע, בכל זאת וודאי שאסור לדבר דיבורים האסורים איתם. ועל זה אמרו חז"ל (עדויות ה' ו') "מוטב לאדם שייקרא שוטה כל ימיו, ואל ייקרא רשע שעה אחת לפני המקום". ויזרז עצמו בשעת מעשה בכל כוחותיו לעמוד על נפשו, ויהיה ליבו נכון ובטוח שיקבל על זה שכר ראוי משמיים. כי לפום צערא אגרא. לפי הצער - השכר. וככל שמצטער יותר לקיים מצוה, כך מקבל יותר שכר. ועל זה שייך מאמר חז"ל "כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער".

הלכות לשון הרע, כלל א, סעיף ח ט

איסור לשון הרע שייך בין אם מספר עליו ממש בפיו, לבין אם כותב את זה במכתב. וגם אין חילוק אם מספר את הלשון הרע בפירוש, או אם מספר בדרך רמז. בכל אופנים אלו זה לשון הרע. ודע עוד, שגם אם גינה את עצמו תוך כדי גנות על חבירו, בכל זאת נחשב לשון הרע.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (4)

ומי שמעלים עיניו ממצוה זו גדול עוונו. כמו שכתב הרבנו יונה בשערי תשובה מאמר ס"ז על הפסוק (דברים ט"ו ט') "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וכו', ורעה עינך וכו'. וזה לשונו הטהור: למדנו מזה כי הנמנע מלהלוות לעני עובר בשני לאוין, שהם: השמר ופן. ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הזהרנו שלא נחדל מלהלוות מיראת דבר השמטה, אף כי בזמן שלא יפסיד חובו כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות. ועל גודל העון קרא הכתוב מחשבת צר העין מלהלוות דבר בליעל. עד כאן לשונו. ומובא במדרש שיר השירים: ר' יהודה אומר כל הכופר בגמילות חסדים – כאילו כופר בעיקר. אבל דוד המלך מה היה עושה? היה גומל חסד לכול וגו'.