הלכות שמירת הלשון
הלכות לשון הרע, כלל ג, סעיף ג
איסור לשון הרע הוא אפילו אם לא מדבר מתוך שנאה ולא התכווין לגנותו אלא סיפר מתוך שחוק דרך קלות ראש, אף על פי כן כיון שהוא דברי גנאי, אסור מן התורה.
הלכות לשון הרע, כלל ג, סעיף ד
איסור סיפור לשון הרע הוא גם אם אינו מזכיר בשעת הסיפור במפורש על מי מספר, אלא מספר סתם, ומתוך עניין הסיפור השומע מבין על מי מדובר - בכלל לשון הרע הוא.
ויותר מזה, אפילו אם בסיפורו לא היה גנאי כלל, רק שעל ידי דבריו נסבב גנאי או גנות לחבירו, והמספר כיוון לזה ברמאותו, גם כן בכלל לשון הרע. ונקרא בפי חז"ל לשון הרע בצנעא.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (3)
והיא גדולה יותר ממצוות הצדקה כמו שאמרו חז"ל (סוכה מ"ט:) אמר ר' אליעזר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שנאמר (הושע י' י"ב) "זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד". אם אדם זורע, ספק אוכל ספק אינו אוכל, אדם קוצר ודאי אוכל.
תנו רבנן: בשלושה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: צדקה בממונו, גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו. צדקה לעניים, גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים וכו'. והיא אחד מהדברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
עוד אמרו חז"ל (בילקוט תהילים) החסד עומד לו לאדם עד סוף כל הדורות. שנאמר (תהילים ק"ג י"ז) "וחסד ה' ליראיו מעולם ועד עולם על יראיו" וכו'. ומדה זו היא אחת משלושה מידות טובות שהוטבעו בישראל: ביישנים, רחמנים , וגומלי חסדים.
