הלכות שמירת הלשון
הלכות לשון הרע, כלל ג, סעיף ה
יש עוד ענייני סיפור לשון הרע דרך רמאות. כגון שמספרים סיפור לפי תומם על חבריהם,כאילו שאינם יודעים שהסיפור כולל בתוכו גנאי.
הלכות לשון הרע, כלל ג, סעיף ו
ודע, שאפילו לא בא עלי ידי הסיפור לשון הרע שום רעה לאיש ההוא, כגון שלא קבלו השומעים את דבריו, בכל זאת נחשב לשון הרע וצריך כפרה. ויותר מזה, אפילו אם הוא משער מלכתחילה שלא יבוא רעה למסופר מסיפורו, בכל זאת אסור לו לספר בגנותו.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (4)
ומי שמעלים עיניו ממצוה זו גדול עוונו. כמו שכתב הרבנו יונה בשערי תשובה מאמר ס"ז על הפסוק (דברים ט"ו ט') "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וכו', ורעה עינך וכו'.
וזה לשונו הטהור: למדנו מזה כי הנמנע מלהלוות לעני עובר בשני לאוין, שהם: השמר ופן. ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הזהרנו שלא נחדל מלהלוות מיראת דבר השמטה, אף כי בזמן שלא יפסיד חובו כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות. ועל גודל העון קרא הכתוב מחשבת צר העין מלהלוות דבר בליעל. עד כאן לשונו.
ומובא במדרש שיר השירים: ר' יהודה אומר כל הכופר בגמילות חסדים – כאילו כופר בעיקר. אבל דוד המלך מה היה עושה? היה גומל חסד לכול וגו'.
