הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ה'

אם הוא רואה שהחוטא הוא מהלצים השונאים למוכיחם, כמו הפסוק "אל תוכח לץ פן ישנאך", ובוודאי לא יתקבלו באוזניו, ואם כן יכול להיות שיבוא לידי חטא, לכן טוב לומר לדייני העיר כדי שהם ייסרוהו על מה שחטא ויפרישוהו מהאיסור על להבא. או לקרוביו של החוטא, שגם הם יכולים להשפיע עליו. וכל כוונת המספר תהיה לשם שמים, ולא משנאת החוטא. וגם השופטים יוכיחו אותו בהצנע ולא ילבינו את פניו ברבים.

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ו'

ונראה לי עוד שבאיש שדרכו לשנות באוולתו , אם רבו יכול להשפיע עליו, אפשר שמותר לגלות לרבו. אפילו אם ייתכן שמרבו יתפרסם לאנשים. ואפי' אם ראו אותו שניים בשעת החטא, מותר לגלות רק לדייני העיר ולא לאחרים. כי ראינו שעבר רק פעם אחת על האיסור, ואולי הוא חזר בתשובה, לכן לא יצא עדיין מכלל "עמיתך".

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (3)

וידעתי את טענת היצר שיאמר, אם ככה כל פעם תצטרך להוציא סכום כסף רב עבור ענינים אלו, וזהו דבר שאי אפשר. על כן אבאר דברי. שכאשר יתיישב אדם בליבו על חשבון שבוע אחד, יראה בעצמו שהרבה מן ההקפדות והמחלוקת והלשון הרע באו על דברים קטנים. שנדמה לו שפלוני נגע בעניניו בסכומים מועט. כי אין אנו מדברים בעשירים הגדולים, אלא בסתם בני אדם. ועל כן אם אדם יסכים להפסיד על זה סכום קצוב כל שנה, ממילא ניצל לפחות מאלף דיבורים אסורים. ויש בשווין את סכום הכסף שהסכים להפסיד עבור הענין. והבא ליטהר מסייעין בידו, ויזכה למידה זו של מעביר על מדותיו בשלימות. אבל אם לא יעשה כן ויקפיד על כל דבר קטן, יידע בעצמו שבוודאי יוכרח בסוף לבוא על ידי זה לידי דיבורים אסורים. ועלול לבוא חס ושלום לידי עניות, כמו שכתבתי (בשער הזכירה פרק ו') בשם "ספר הקנה" שעל ידי לשון הרע בא אדם לידי עניות.