הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ט'

אדם שמחזיק במידות רעות, כגון גאוותן או שנוהג לכעוס, למרות שרואים שהורגל במידות אלו ואין ליבו מר עליהם, אסור לספר בגנותו שהוא נוהג במידות אלו. כי הרבה אנשים אינם מחזיקים מידות כאלה לאיסור, ולא מודעים לגודל איסורם. ואולי גם החוטא הזה כן. ואם היה יודע את גודל האיסור, היה מתחזק בכל כוחותיו לא לעבור עליהם. ואדרבה אם רואה שהורגל חבירו במידות רעות, יש לו להוכיחו ולהציע לפניו את חומר איסורן, ובזה יקיים מצוות עשה של "הוכח תוכיח את עמיתך". ואפשר שיודה לו שעוולה הוא עושה, אבל כעת דרכו ישרה בעיני עצמו. ולכן אסור ללכת ולספר עליו.

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף י'

ואף על פי שאסור לספר בגנותו, אבל מותר לספר לבנו או לתלמידיו ולהזהירם לא להתחבר איתו כדי שלא ילמדו ממעשיו. כי מה שהתורה הזהירה מלשון הרע, הוא אם כוונתו לבזות את חבירו ולשמוח בקלונו. אבל אם כוונתו לשמור את חבירו שלא ילמד ממעשיו, פשוט שמותר לספר. אבל חשוב שיבאר את הטעם למי שמספר לו שמספר לו כדי להזהירו, כדי שלא יטעה השומע להכשיר לספר לשון הרע. וגם שלא יתמה על המספר שהוא סותר את עצמו.

קטע מספר שמירת הלשון

שער התורה פרק י' "אדם בלי תורה כדג בלי מים" (1)

ולא יטעה האדם לעצמו מה הרעש על זה שבני לא לומד תורה? וכי בשביל הוא לא יוכל להיות יהודי כמו שאר אנשי ישראל? אולם האמת אינה כך. כי מוכח מברכות (ס"א:) ומעוד מקומות, שיהודי בלי תורה הוא כדג שנלקח מהמים. שאומנם הדג חי מעט, אבל ברור שכשהמים על גופו יתייבשו לגמרי, ימות לחלוטין וכך היא קדושת ה' החופפת על עם ישראל, שעל ידה ישראל יחיו לנצח. כמו שכתוב "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם כולכם היום". וכמו שפירשו חז"ל את הפסוק. שכל הדבקות במצוות הוא על ידי התורה. אבל ברגע שפורשים מהתורה, אט אט הלחלוחית של התורה מתייבשת, ומתרפים ממצוות. ומי יודע להיכן יגיעו. ובאמת ענין זה מפורש בפסוק (ויקרא כ"ו) יד וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי (רש"י-להיות עמלים בתורה) וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה (משלא תלמדו, לא תעשו).  טווְאִם-בְּחֻקֹּתַיתִּמְאָסוּ (מואס באחרים העושים), וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם (שונא התלמידי חכמים), לְבִלְתִּיעֲשׂוֹת (מונע מאחרים לקיים מצוות) אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתַי (כופר ואומר שלא ציויתים כלל), לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי (כופר בעיקר. הרי לנו יחד 7 עבירות. אחת גוררת את השניה. עד כאן מפירוש רש"י שם)