הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף י"א

דע עוד כלל חשוב בענינים אלו. אם אדם רוצה להכניס את חבירו בעסקיו, כגון לעשות שידוך איתו, או לשכרו למלאכתו. מותר לברר עליו, אפילו אם לא שמע עליו שום רעה. אפילו שיכול להיות שיספרו לו גנותו, מותר לברר. כיון שכוונתו רק לטובת עצמו, כדי שלא יבוא אחר כך לידי היזק ולידי מריבה וחילול ה'. אך צריך להודיע למי ששואל ממנו, שמברר בשביל תועלת. כדי שלא להכשיל אותו בלשון הרע. כך שגם אם חבירו יספר בגנותו, זה יהיה לתועלת ולא יהיה לשון הרע. אך מאוד צריך להיזהר שכשמספר לתועלת, לא יגזים בענין הגנות.אם לא יודיע לו שהוא מברר לתועלת, נראה פשוט שעובר על "לפני עוור לא תתן מכשול", כיון שייצא שהמספר מספר גנות לשם לשון הרע. ולמרות שהסיפור בעצם היה לתועלת.

קטע מספר שמירת הלשון

שער התורה פרק י' "אדם בלי תורה כדג בלי מים" (2)

ובזה פירשתי מה שאני אומרים כל יום בקריאת שמע "ולעבדו בכל לבבכם". ואמרו חז"ל (תענית ב'.) איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר: זו תפילה. ולכן הזהיר הכתוב "השמרו לכם פן יפתה לבבכם". שלא יאמר אדם לעצמו, למה לי ללמוד תורה? מספיק שיש לי אהבת ה' ואני מתפלל כל יום. מה יקרה אם אני או בני לא נלמד תורה? ועל זה הזהיר הכתוב שסוף דבר "ועבדתם אלוהים אחרים". וכמו שפירשנו לעיל. שברגע שאדם פורש את עצמו מדרך המוסר והתורה, לא רחוק מעבודת אלוהים אחרים. ולכן אמר הכתוב אחר כך "ושמתם את דברי אלה על לבבכם". שתפנימו היטב את האזהרה שבפרוש אדם מהתורה עלול לפרוש לעבודה זרה. ולכן: "ולמדתם אותם את בניכם", ואל תסתפקו בזה שהבן מתפלל. ועל זה מסיים הכתוב "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה". כמו שאמרו חז"ל בפרק חלק (סנהדרין) אין הגלויות מתכנסין אלא בזכות התורה. וכל זה דובר בדורות הראשונים, על אחת כמה וכמה בזמנינו שהרבה פרשו מדרך ה' על ידי פרישה מן התורה, עת לעשות לה' ולחזק את בנינו לתורה.