הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ג'

אל יהיה לפלא בעיני הקורא, איך נוכל לצאת ידי שמים אם אסור לשמוע בגנות חבירו. אם כן איך יברר אדם לגבי שותף לעסקים? תשובה לדבר: הרוצה לצאת ידי שמיים יתנהג כך. אם אדם בא לספר לו גנות על חבירו, ישאל אותו אם יש בדברי הגנות תועלת עבורו בשביל העתיד. אם יאמר לו שיש תועלת בסיפור, ישמע אבל לא יאמין, רק על מנת לחשוש ולהיזהר. אבל אם יבין מתשובתו שזה רק דברי חרופין וגידופין בעלמא, שהוא מעליל עליו עלילות מחמת שנאתו - אסור אפילו לשמוע.

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ד'

ולפעמים מצוה לשמוע מה שאחד מספר דברי גנאי על חבירו. כגון שיודע שאם ישמע את הסיפור, יוכל להראות לפני המספר או שאר השומעים, שאין המעשה כמו שזה נשמע, או ילמד עליו לכף זכות. ועוד יש אופן אחר שמצוה לשמוע, כגון אחד שבא לקבול על חבירו באיזה דבר, והוא מכיר את המספר שאם יקשיב לו יוכל להוריד את כעסו על המסופר ובכך לא יספר לעוד אנשים הלאה את הסיפור, מותר לשמוע. ובכל האופנים שהתרנו לשמוע, ייזהר מאוד לא להאמין, רק לחוש לזה בלבד. כדי שלא יילכד חס ושלום ברשת עוון קבלת לשון הרע.

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (2)

.ולמה הדבר דומה? לחתן שמוליכין אותו השושבינין להכניסו לחופה, ובתוך כך פגעוהו ריקים ופוחזים. וישליכו עליו רפש וטיט וכל דבר מאוס מכף רגלו ועד ראשו. וכאשר יצעקו עליהם: הי ריקים ופוחזים!למה תעשו ככה? ואיזה השגתם כל כך רפש וטיט? הם מראים לכול שהחתן הוא ממיודעיהם, והוא בעצמו הכין הרפש והטיט עד למרבה. כן הדבר הזה ממש. האדם בעצמו על ידי חלאת עוונתיו בורא על ידי זה לבוש מאוס וטמא. ובעל כרחו מתלבש בו. ולא יוכל לפטור עצמו מזה אחרי שהוא הכינו בעצמו. והוא כמו שאמר הכתוב (ישעיה נ' י"א): "לכו באור אשכם ובזיקות בערתם, מידי היתה זאת לכם". וכעין זה אמרו חז"ל (עבודה זרה כ:) אל יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. הורו לנו בזה, שאם לא הכניס בתחילה במחשבותיו ההרהור, לא היו יכולין להתדבק בו רוחות הטומאה ולטמאותו. וכל זה רמז לנו הכתוב בענין יהושע בן יהוצדק הכהן גדול, דכתיב (זכריה ג' א') ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' והשטן עומד על ימינו לשטנו וגו' ויען ויאמר וגו' "הסירו הבגדים הצואים מעליו" וגו'.והנה הבגדים הצואים מורים על טומאת העוונות. שמאוסה כמו צואה. ומדכתיב "הסירו מעליו" - מוכח, שמהתחלה היה לבוש בהם בעל כרחו. וזהו שכתבה לנו התורה בקצרה (ויקרא י"א מ"ג) "ולא תטמאו בהם ונטמיתם בם".