הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ו’, סעיף ז’

אם יודע שהדברים שסיפרו לו לשון הרע הם אמת, אבל יש בהם לצדד לכף חובה שזה גנאי, ולכף זכות שהמעשה לא היה גנאי, ועל ידי שהמספר דן לכף חובה יצא הסיפור לגנאי. השומע שלא דן אותו לכף זכות, עובר גם על "בצדק תשפוט עמיתך" על זה שלא דן אותו לכף זכות, וגם באיסור קבלת לשון הרע. כיון שיצא גנאי אחרי שלא דן אותו לכף זכות.

הלכות לשון הרע, כלל ו’, סעיף ח’

וכל זה אם הסיפור היה על איש בינוני. שפעמים נזהר מהחטא ופעמים נכשל בו. וכל שכן אם הסיפור היה על אדם ירא אלוהים, שעליו שייך יותר מצוות "בצדק תשפוט עמיתך", שאם לא דן אותו לכף זכות ודן לכף חוב ומסכים עם המספר בגנותו, וודאי עובר באיסור קבלת לשון הרע.

קטע מספר שמירת הלשון

שער התורה פרק י’ “אדם בלי תורה כדג בלי מים” (2)

ובזה פירשתי מה שאני אומרים כל יום בקריאת שמע "ולעבדו בכל לבבכם". ואמרו חז"ל (תענית ב'.) איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר: זו תפילה. ולכן הזהיר הכתוב "השמרו לכם פן יפתה לבבכם". שלא יאמר אדם לעצמו, למה לי ללמוד תורה? מספיק שיש לי אהבת ה' ואני מתפלל כל יום. מה יקרה אם אני או בני לא נלמד תורה? ועל זה הזהיר הכתוב שסוף דבר "ועבדתם אלוהים אחרים". וכמו שפירשנו לעיל. שברגע שאדם פורש את עצמו מדרך המוסר והתורה, לא רחוק מעבודת אלוהים אחרים. ולכן אמר הכתוב אחר כך "ושמתם את דברי אלה על לבבכם". שתפנימו היטב את האזהרה שבפרוש אדם מהתורה עלול לפרוש לעבודה זרה. ולכן: "ולמדתם אותם את בניכם", ואל תסתפקו בזה שהבן מתפלל. ועל זה מסיים הכתוב "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה". כמו שאמרו חז"ל בפרק חלק (סנהדרין) אין הגלויות מתכנסין אלא בזכות התורה. וכל זה דובר בדורות הראשונים, על אחת כמה וכמה בזמנינו שהרבה פרשו מדרך ה' על ידי פרישה מן התורה, עת לעשות לה' ולחזק את בנינו לתורה.