הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ז'

אם יודע שהדברים שסיפרו לו לשון הרע הם אמת, אבל יש בהם לצדד לכף חובה שזה גנאי, ולכף זכות שהמעשה לא היה גנאי, ועל ידי שהמספר דן לכף חובה יצא הסיפור לגנאי. השומע שלא דן אותו לכף זכות, עובר גם על "בצדק תשפוט עמיתך" על זה שלא דן אותו לכף זכות, וגם באיסור קבלת לשון הרע. כיון שיצא גנאי אחרי שלא דן אותו לכף זכות.

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ח'

וכל זה אם הסיפור היה על איש בינוני. שפעמים נזהר מהחטא ופעמים נכשל בו. וכל שכן אם הסיפור היה על אדם ירא אלוהים, שעליו שייך יותר מצוות "בצדק תשפוט עמיתך", שאם לא דן אותו לכף זכות ודן לכף חוב ומסכים עם המספר בגנותו, וודאי עובר באיסור קבלת לשון הרע.

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (4)

וזהו שכתוב (במדבר ט"ו מ') "למען תזכרו ועשיתם כל מצוותי והייתם קדושים לאלוהיכם". והנה לכאורה מה שאמרה התורה מיותר, שהרי כתוב מקודם "וזכרתם את כל מצוותי ועשיתם אותם"? והיה לו לכתוב שם, "והייתם קדושים לאלוהיכם"? אלא הכתוב מרמז שיש כאן עוד ענין נחוץ מאוד. שאימתי מועילין המצוות כל כך, שעל ידם יהיה האדם קדוש לה', כשהוא זהיר מלתור אחרי מחשבת הלב וראית עיניו. והנה אמרו חז"ל (ברכות י"ב:) על הפסוק הזה "ואחרי לבבכם" - זו מינות. "ואחרי עיניכם" - זו זנות. וכתב החינוך שבכלל מינות הוא כל מחשבות, שהם הפך דעת תורה. ובכלל זנות הוא מי שרודף אחרי תאוות העולם. עין שם.