הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ט'

כשם ששייך איסור קבלת לשון הרע באם המספר סיפר לו על אחד שעשה עתה דבר שאינו הגון, שנצטווינו על זה, שלא להחליט בליבנו שהדבר אמת, כן שייך גם איסור קבלת לשון הרע, לענין שאר חלקי איסור לשון הרע שבארנו לעיל (כגון לבזותו במעשה אבותיו, או במעשיו הראשונים, כיון שהוא מתנהג עתה כשורה או בחסרון חכמה, הן בתורה והן בעניני עולם, וכנ"ל בכלל ד' וה' וכיוצא בזה), בכל דבר שהוא גנות עליו, שנצטוינו גם כן, שלא להתקבל דברי המספר לפנינו להתבזות על ידי זה בעינינו, את מי שנאמרו עליו. כללו של דבר: כל דבר שיש על המספר איסור עבור דיבורו, יש על המקבל איסור עבור קבלתו.

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף י'

אף על פי שקבלת לשון הרע אסור מן התורה, מכל מקום אמרו חז"ל שלחשוש מותר. ובאור הדבר, שצריך לקבל את הדבר בדרך חשש בעלמא כדי לשמור את עצמו ממנו כדי שלא יגיע היזק על ידו. ולא יהיה אפילו בגדר ספק, ולכן מחוייב עדיין להיטיב עם הנידון בכל הטובות שצוותה התורה, כי לא נגרע ערכו בעינינו לשום דבר, רק מותר לחוש ולא יותר. ולכן כל מה שמותר לחוש, זה רק במקום שיוכל לבוא לידי היזק לו או לאחרים. אבל בענין אחר, אסור לחוש ללשון הרע ולהאמין בכלל.

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (5)

ובזה ביארתי הפסוק בתהילים(פ"א י') "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחווה לאל נכר אנכי ה' אלוקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו". ולכאורה היה לו לכתוב מתחילה "אנכי ה' אלוקיך וגו'" ואחר כך: "לא יהיה בך אל זר". כמו שכתוב בתורה ולמה הפך הסדר? אכן חז"ל אמרו לנו (שבת ק"ה): איזהו אל זר שיש בגופו של אדם זה היצר הרע (דהינו שמתחילה מסיתו לעבור עברות, שאינן חמורות כ"כ, אך לבסוף עברה גוררת עברה ומתירו אפילו להשתחוות לעבודה זרה, עיין שם בגמרא) ובאור הכתוב (שם י"א): "אנכי המעלך" וכו' הוא כן: הלא העליתיך מארץ מצרים כדי שתקבל את התורה, וכמו שכתוב (שמות ג' י"ב) "וזה לך האות וגו', בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה", שזהו תכלית היציאה, וכמו שפרש רש"י ועל כן (תהילים פ"א י"א): "הרחב פיך ואמלאהו". והוא כמו שאמר הרב לתלמידו: פתח פיך ויאירו דבריך" ומה שאמר: הרחב פיך ואמלאהו" כי הקב"ה רוצה לתן לכל אחד מישראל חלק גדול בתורה, אכן באמת תלוי הכל לפי כוח המקבל ולזה אמר: "הרחב פיך", רצה לומר: הכן עצמך לקבל הרב, "ואמלאהו" לפי ההרחבה שלך אכן הקדים הכתוב: דאימתי יתקיים בידך? כש"לא יהיה בך אל זר" זהו היצר הרע, לא יהיה לו אכסניה בגופך, ואז תוכל להתחזק ולהרחיב פיך לתורה, "ואמלאהו". כי בעבור העליתיך מארץ (וכמו שכתוב{שמות י"ג ט'} "והיה לך לאות על ידך וגו', למען ה' בפיך"). אבל אם יש בגופך אל זר, דהינו מלא הרהורים , חס ושלום, לא אוכל למלאות רצונך להרחיב פיך בתורה.