הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף י"א

יש הרבה דברים שהעולם נכשלים בענין כששומעים לשון הרע ומותר "לחוש". וכללו של דבר הוא שצריך לחשוש ללשון הרע, רק לענין לשמור את עצמו מהנידון. אבל חס ושלום לא לעשות לו שום מעשה, או לגרום לו היזק. אפילו אם הלשון הרע יצא על ידי עד אחד כשר שהעיד עליו בבית דין, מועיל רק לענין שבועה אבל לא לענין שמותר להזיק לו. ויותר מזה, אפילו לשנוא אותו אסור, ולא נפטר מהחיובים שמחוייב לנידון מהתורה (כמו צדקה וכדומה).

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף י"ב

ואם כבר עבר ושמע לשון הרע והאמין בליבו, בין שהוא מחלקי הגנות שבין אדם לחבירו, ובין שבין אדם למקום – תיקונו שיתחזק להוציא הדברים מליבו שלא יאמינם, ויקבל על עצמו להבא שלא לקבל עוד לשון הרע על אדם מישראל. ויתודה על זה, ובזה יתקן הלאוין והעשין שעבר על ידי קבלת לשון הרע. כל עוד שלא סיפר לאחרים, שאז צריך לבקש סליחה ממי שסופר עליו הגנאי.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ה' "גודל הפגם שמגיע למעלה על ידי חטא הלשון" (2)

על האדם להזדעזע כשיזכור שעוונתיו כשמספר לשון הרע הגיעו עד בית קודשי הקדשים. ובאמת כאין זה כתוב בתנא דבי אליהו. שהלשון הרע שמספר מגיע עד כסא הכבוד. שנאמר (תהילים ע"ג ט') "שתו בשמים פיהם, ולשונם תהלך בארץ". ויש עוד דבר נפלא ונורא מאוד. שהכהן גדול כשנכנס לקודש הקדשים פעם בשנה ביום כיפור, המלאכה הראשונה שהוא עושה היא להקטיר קטורת. ומובא במסכת יומא (מ"ד.) שהקטורת היתה מכפרת על חטא הלשון. מזה נוכל לראות את גודל הקלקול בלשון הרע. שמגיעה עד כסא הכבוד, ושם צריך הכהן גדול שהוא האיש המקודש ביותר בכלל ישראל לכפר על זה לפני ה'.