הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ו’, סעיף י”א

יש הרבה דברים שהעולם נכשלים בענין כששומעים לשון הרע ומותר "לחוש". וכללו של דבר הוא שצריך לחשוש ללשון הרע, רק לענין לשמור את עצמו מהנידון. אבל חס ושלום לא לעשות לו שום מעשה, או לגרום לו היזק. אפילו אם הלשון הרע יצא על ידי עד אחד כשר שהעיד עליו בבית דין, מועיל רק לענין שבועה אבל לא לענין שמותר להזיק לו. ויותר מזה, אפילו לשנוא אותו אסור, ולא נפטר מהחיובים שמחוייב לנידון מהתורה (כמו צדקה וכדומה).

הלכות לשון הרע, כלל ו’, סעיף י”ב

ואם כבר עבר ושמע לשון הרע והאמין בליבו, בין שהוא מחלקי הגנות שבין אדם לחבירו, ובין שבין אדם למקום – תיקונו שיתחזק להוציא הדברים מליבו שלא יאמינם, ויקבל על עצמו להבא שלא לקבל עוד לשון הרע על אדם מישראל. ויתודה על זה, ובזה יתקן הלאוין והעשין שעבר על ידי קבלת לשון הרע. כל עוד שלא סיפר לאחרים, שאז צריך לבקש סליחה ממי שסופר עליו הגנאי.

קטע מספר שמירת הלשון

שער התורה פרק י’ “אדם בלי תורה כדג בלי מים” (4)

ובפרט בזמנינו, שרואים שהנערים הפורשים מהתורה, נעשה אצלם הפקר גם איסור שבת ושאר איסורין. לכן וודאי חיוב גדול על כל אב להחזיק בניו בתורה, ולהרגילם במצוות. כמו שכתוב "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". ויהיה שכרו הרבה יותר מדורות קודמים, כיון שהנסיון גדול וקשה יותר. כמו שמובא באבות דרבי נתן "מאה פעמים בצער, מפעם אחת שלא בצער". דהיינו שמקבלים פי 100 שכר כשזה יותר קשה מאשר כשזה לא קשה. ונאמר (יחזקאל מ"ד ט"ו) "והכהנים הלויים בני צדוק אשר שמרו את משמרת ה' בתעות בני ישראל מעלי, המה יקרבו עלי לשרתני". שה' מצווה שהכהנים ששירתו גם בתקופה שבני ישראל פרשו מהמצוות והיה קשה, דווקא הם ימשיכו לשרת במשכן. היוצא מכל פרקים אלו שכל אחד יחזק את כוח הדיבור שלו בקדושת התורה, ובזכות זה נזכה במהרה לביאת הגואל במהרה בימינו אמן.