הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ט, סעיף א'

יש דברים שאסורים מטעם אבק לשון הרע. כגון שאומר "מי היה מאמין על פלוני שיהיה כמו שהוא עכשיו". או שאומר "אל תזכירו את פלוני. אני לא רוצה לומר מה קרה איתו...". וכמו כן המספר בשבחו של חבירו בפני שונאיו,גם כן בכלל אבק לשון הרע, כי זה גורם להם לספר בגנותו. ואם מרבה לספר בשבחו, גם שלא בפני שונאיו אסור. כי על ידי זה רגיל בעצמו לגנותו בסוף "חוץ ממידה אחת רעה זו שיש בו..." או שהשומעים יאמרו "למה אתה מרבה בשבחו, הרי יש לו מידה רעה זו..".

הלכות לשון הרע, כלל ט, סעיף ב'

וכל זה אם אינו משבחו ברבים. אבל לשבחו ברבים אסור בכל צורה. כי בכל מקום יש אנשים מקנאים, ויבואו לספר בגנותו. ואם יחפוץ לשבח אדם אשר הוחזק ברבים ונודע לצדיק וכשר, גם על פני שונא ומקנא אפשר לשבחו כי לא יוכלו לגנותו.ואם יגנוהו, כולם יידעו שהם מדברים דברי שווא.

חלק שני פרק ז "הזהיר מחטא הלשון, מסייע לבנין הבית העתידי" (2)

אמרו חז"ל - בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ועבר על לאו של "לא ירבה לו נשים". עלתה הי' של "לא ירבה" לפני ה' יתברך ואמרה : שטר שבטל מקצתו, בטל כולו. אם שלמה יבטלני, מי יקיימני? (כיון שהמצוה של לא ירבה נשים שייכת רק במלך). ענה הקדוש ברוך הוא: שלמה ואלף כמוהו יהיו בטילין, ואל תיבטל אות אחת מן התורה. ומזה נראה שהקדוש מקפיד מאוד כשדבר מהתורה נעשה הפקר. ואם נתבונן איזה דבר מהתורה הוא הפקר, נמצא שעוון לשון הרע הפקר אצל האנשים שלא טעמו טעם תורה. [שנה מעוברת יב סיון] ובעוונתינו הרבים אפילו מי שמבין בדיני התורה, אין חמור אצלו עוון לשון הרע כשאר עוונות. וראיה לזה, שאם אדם יתחלף לו הבשר לבשר לא כשר, כמה יחפש תיקון לעוונו, וכל ימי חייו לא ישכח מזה. אבל אם עבר בלשון הרע, על אף שמעורב בזה לאוין מפורשים בתורה, מכל מקום לבו לא יצטער על זה לזמן רב, ולא יילך לחכם למצוא תשובה לחטאו. כל זה ראיה ברורה שהיצר הרע לא מניח לאדם להשים עיניו ולבו על הענין של שמירת הלשון. ואם כמה כמה צריך בן תורה להתחזק בענינים אלו שתלויים בכוח הדיבור, כדי שלא יהיו דברי ה' הפקר.