הלכות שמירת הלשון

פתיחה להלכות אסור לשון הרע ורכילות (2)

ומפני גודל הרעות שנמצאו במדה המגונה הזאת, הזהירה התורה אותנו בפרטות על זה בלאו (ויקרא י"ט ט"ז) ד"לא תלך רכיל" וגו' וכמו שנבאר לקמן. ועוד נראה טעם אחר, מה שהזהירה תורה בפרטות על זה. מפני שכשאשר נדייק בפרט הזה דהיינו לשון הרע ורכילות, נמצא שכמעט הם כוללים כל הלאוים והעשין שימצא בין אדם לחברו. והרבה בין אדם למקום. כאשר נבאר אם ירצה ה'. לכן הזהירה אותנו תורה בפירוש, כדי שלא נלכד במצודה הרעה הזאת. ועתיד אני לבאר זה בעזרת ה' יתברך,. ומזה ייצא דרך אגב תועלת רבה להלכות אחרות, וגם אולי על ידי זה ינגף היצר בראותו גודל המהומה והמכשלה שיעשה על ידי דיבורו. וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת. ומתחילה צריך הכללים בהלכות אלו דלשון הרע ורכילות אסור אפילו על אמת. כמו שנבאר לקמן. גם אסור לשון הרע ורכילות הוא בין בפניו בין שלא בפניו, גם שאין חלוק בין מספר למקבל כמו שנבאר הכול לקמן. ומקבל מקרי במה שמאמין בלבו להסיפור שמספר לו חבירו אפי' אין מסייע לו בספור. רק שמאמין לו בליבו לסיפור לשון ורכילות ששמע, בזה מקרי שמע שוא. ועובר על ידי זה בלאו ד"לא תשא שמע שוא". כל אחד מאלו הכללים יש בו שרשים וענפים כמו בשאר חלקי התורה, ה' יזכנו לדעת אותם על בוריים. ודע שמה שנכתוב דעובר בין בלאוין בין בעשין ובין בג' ארורין שנכתוב ונברר לקמן דיש עליו, כוונתנו בין בלשון הרע בין ברכילות ובין על שקר ובין על אמת. וזהו מה שנכתוב בכל מקום על באר מים חיים "ב-ד' אופנים ראשונים". ולא נשאר חוב עלינו רק לבאר בכל אחד מהלאוין או העשין אם קאי בפניו או שלא בפניו או על המספר או על המקבל. והלאוין או העשין שהם כוללים כל אופן אכתוב בקיצור מהבאר מים חיים ב"כל ח' האופנים". וכוונתנו בלשון הרע ורכילות ובפניו שלא בפניו ובין למספר ובין למקבל ובין על אמת בין על השקר. וזכור אלו הדברים. ומתחלה נבאר כמה לאוין, ואחר כמה עשין, ואחר כך כמה ארורין, שמקבל על עצמו על ידי זה, ועוד כמה אסורין גדולין שנגרם על ידי זה. ואחלק את הפתיחה הזאת לשניים. הפנים יקרא בשם "מקור החיים", ובאור סביב לו בשם "באר מים חיים". וטעם לשמות האלו כתבתי בהקדמה. ובבאר מים חיים יבואר על איזה אופן נאמר כל לאו או עשה ועוד אי אלו הלכות אחרות. וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת.

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (5)

ובזה ביארתי הפסוק בתהילים(פ"א י') "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחווה לאל נכר אנכי ה' אלוקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו". ולכאורה היה לו לכתוב מתחילה "אנכי ה' אלוקיך וגו'" ואחר כך: "לא יהיה בך אל זר". כמו שכתוב בתורה ולמה הפך הסדר? אכן חז"ל אמרו לנו (שבת ק"ה): איזהו אל זר שיש בגופו של אדם זה היצר הרע (דהינו שמתחילה מסיתו לעבור עברות, שאינן חמורות כ"כ, אך לבסוף עברה גוררת עברה ומתירו אפילו להשתחוות לעבודה זרה, עיין שם בגמרא) ובאור הכתוב (שם י"א): "אנכי המעלך" וכו' הוא כן: הלא העליתיך מארץ מצרים כדי שתקבל את התורה, וכמו שכתוב (שמות ג' י"ב) "וזה לך האות וגו', בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה", שזהו תכלית היציאה, וכמו שפרש רש"י ועל כן (תהילים פ"א י"א): "הרחב פיך ואמלאהו". והוא כמו שאמר הרב לתלמידו: פתח פיך ויאירו דבריך" ומה שאמר: הרחב פיך ואמלאהו" כי הקב"ה רוצה לתן לכל אחד מישראל חלק גדול בתורה, אכן באמת תלוי הכל לפי כוח המקבל ולזה אמר: "הרחב פיך", רצה לומר: הכן עצמך לקבל הרב, "ואמלאהו" לפי ההרחבה שלך אכן הקדים הכתוב: דאימתי יתקיים בידך? כש"לא יהיה בך אל זר" זהו היצר הרע, לא יהיה לו אכסניה בגופך, ואז תוכל להתחזק ולהרחיב פיך לתורה, "ואמלאהו". כי בעבור העליתיך מארץ (וכמו שכתוב{שמות י"ג ט'} "והיה לך לאות על ידך וגו', למען ה' בפיך"). אבל אם יש בגופך אל זר, דהינו מלא הרהורים , חס ושלום, לא אוכל למלאות רצונך להרחיב פיך בתורה.