הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, פתיחה – לאוין, א

המרגל בחברו עובר בלא תעשה שנאמר (ויקרא י"ט ט"ז) :"לא תלך רכיל בעמך". איזהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר : כך אמר פלוני עליך. וכך וכך שמעתי על פלוני שעשה לך. אף על פי שהוא אמת, הרי זה מחריב את העולם. ויש עוון גדול מזה עד מאוד והוא לשון הרע והוא בכלל לאו זה. והוא המספר בגנות חברו אף על פי שאומר אמת. אבל האומר שקר נמצא מוציא שם רע על חברו.

הלכות לשון הרע, פתיחה – לאוין, ב

ועובר גם המספר או המקבל בלאו (שמות כ"ג א') של "לא תשא שמע שוא" וקרוי גם "לא תשיא", ואם כן לאו זה כולל את שניהם, המספר והמקבל.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (1)

ובאמת מה גדלה מצוה זו בעיני ה' יתברך. שעליה נאמר (מיכה ו' ח') "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשת משפט ואהבת חסד וגו'". ואמרו חז"ל (סוכה מ"ט:) עשות משפט זה הדין , ואהבת חסדר זו גמילות חסדים. וגם הוא מקיים המצוה של והלכת בדרכיו. כמו שמובא בספרי על הפסוק (דברים י"א כ"ב) "ללכת בכל דרכיו" אלו דרכי הקדוש ברוך הוא. שנאמר (שמות ל"ד ו') "ה' ה' אל רחום וחנום ארך אפים ורב חסד וכו'. ואמרינן (בבבא מציעא ל:) תני רב יוסף: והודעת להם את הדרך (שמות י"ח כ') זו גמילות חסדים. ובזה מעורר מדת החסד מלמעלה כמו שאומר הקדוש ברוך הוא: ומה אלו שהן בעצמן צריכין חסד, עושין חסד אלו עם אלו, אני שאני מלא ברחמים וחסד, על אחת וכמה שאני צריך לגמול חסד עם בריותי. ומובא בזוהר הקדוש פרשת אמור. תנינא: בשעה שאדם עושה מעשה טוב למטה, מתעורר הכח למעלה. וכשעושה אדם חסד בעולם, מתעורר חסד למעלה ושורה עליו ביום ההוא. ועומד עבורו מגן לשעה שיצטרך לו. ובמדה שאדם מודד, מודדין לו.