הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ה’, סעיף ו’

ויש עוד חלק באיסור קבלת רכילות. שאם התברר לו שמה שסופר על פלוני שעשה לו כך וכך הוא אמת, אבל יש צד לדון כף זכות שלא הייתה לפלוני כוונה לגרום לו רע. והוא המקבל בחר לא לדון לכף זכות ועל ידי זה יצא הסיפור לרעה, נקרא מקבל רכילות.

הלכות רכילות, כלל ה’, סעיף ז’

ואם כבר עבר וקיבל רכילות, התיקון שיתחזק ויוציא הדברים מליבו. ואפי' אם קשה לו לחשוב שהכול המצאה, יחשוב אולי המספר הוסיף או גרע פרט קטן, שעל ידי השתנה הסיפור מרע לטוב. ויקבל על עצמו להבא לא לקבל יותר לשון הרע ורכילות, ויתוודה. ובזה יתקן את האיסור, אלא אם כן סיפר כבר לאחרים.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ג’ כמה פרשיות בתורה בענין “מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו” (4)

והנה ידוע מה שאמרו חז"ל שהמקיים מצוה, אף על פי שה' ציוה אותנו לקיים אותה, מחשיב הקדוש ברוך כאילו המקיים חידש את המצוה. וזה אפילו במצוה אחת. וכל שכן בענין זה של שמירת הלשון, ייחשב לו כאילו חדש בעצמו את כל הענינים הקדושים שכתובים בפרשיות אלו שעוסקים בעניני שמירת הלשון. כמה גדולה וכבוד יקבל לעתיד על ידי זה, וכמה ישמח ליבו. ויקויים בו הפסוק "ישמח לב מבקשי ה'".