פרק ג’ חתימת הספר “צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים” (4)

וכמה צריך בעל לשון הרע להתבייש בחטא זה. שאם היו מעלים אותו לתורה לפסוקי אסור סיפור לשון הרע, והיה פסול באותיות אפי’ בקוצו של יוד, לא היה רוצה לברך על התורה. אבל כשבא לידי סיפור לשון הרע, הופקרו אצלו הפסוקים ואינו חושב הדיבורים האסורים לעוון. ומובא בתנא דבי אליהו (פרק כ”ט) “כל המכיר בדברי תורה ועובר עליהן, הרי זה רשע גמור”.