הלכות לשון הרע, כלל ו’, סעיף א’

אסור לקבל לשון הרע, בין שהוא מדברים שבין אדם למקום ובין אם הוא מדברים שבין אדם לחבירו. שלא נאמין בלבנו שהסיפור אמת, כי על ידי זה יבוזה מי שסופר עליו, ואפילו לא יסכים בפרוש לסיפורו. כי אם מסכים בפרוש לסיפור, נחשב גם מספר ומקבל. והמקבל עובר ב”לא תשא שמע שוא”. ואמרו חז”ל שזו היא אזהרה למקבל לשון הרע. ומלבד שאר הלאוין והעשין שמפורשים בפתיחה.
ואמרו חז”ל שכל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים. שנאמר “לא תשא שמע שוא”, וסמוך לו “לכלב תשליכון אותו”. עוד אמרו, שגדול עונש המקבל מהמספר.