לדאוג גם לניקיון הלשון

החפץ חיים ביקש מאשתו שאת הרצפה בחדר הגדול שבבית, ששימש לקבלת קהל, תשטוף לעיתים נדירות יותר. ונימוקו עימו: “המבקרים מגיעים במגפיים מלוכלכות, והם עלולים לבוא במבוכה כשיראו שהם מלכלכים את הריצפה הנקיה”.

ואולם, כדי שלא לצער את החפץ חיים, החלה הרבנית לשטוף את הרצפה בבוקר, מיד לאחר צאתו של הח”ח מהבית.

עד שובו היו בבית כל-כך הרבה מבקרים, שהרצפה שוב התלכלכה. פעם אחת הקדים החפץ חיים לשוב לביתו ומצא אותה בעיצומה של שטיפת הרצפה. הכריז אז החפץ חיים: “לו אך היינו דואגים לשמירת הלשון כפי שאנו דואגים לנקיון בתינו!”

וסיפר תלמיד הח”ח – הגאון רבי חיים יצחק חייקין זצ”ל, שהח”ח היה מדבר בעיקר אודות לימוד התורה, אבל הוסיף, שכדי שהלימוד יהיה כראוי, מוכרחים להיזהר שהפה ישאר תמיד נקי מדיבורים אסורים. כי אם ח”ו מדברים לשון הרע למשל, הדבר דומה לאשה שהכינה “טשולנט” (חמין) משובח לשבת והכניסה לתוכו את כל המוצרים הטובים ביותר, אבל כל עוד שהיא לא תנסה את הסיר מהשאריות הרקובות של שבוע שעבר, אזי כל האוכל מתקלקל…

בהזדמנות אחרת סיפר הרב חייקין: “כשלמדנו אצל החפץ חיים, לא רק שלא דיברנו לשון הרע, אלא אפילו לא חשבנו לשון הרע”…

מתוך “איש לרעהו” פרשת תזריע, בהוצאת מכון אהבת אמת, שמביא את הסיפור בשם “מאיר עיני ישראל”