חלק שני פרק ה' "גודל הפגם שמגיע למעלה על ידי חטא הלשון" (1)

הנה מצינו בתורה כשאדם עובר עבירה שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת – מביא חטאת וזריקתו על מזבח החיצון. וכהן משוח כשעובר עבירה צריך שתהיה הזאתו על מזבח הפנימי מול פרוכת הקודש. והטעם הוא שכשם שיש ירושלים של מטה, כך יש ירושלים של מעלה. וכשאדם חוטא, הוא מטמא את ירושלים של מעלה. ככל שאדם נעלה יותר, הוא מטמא יותר לבפנים של ירושלים של מעלה. לכן על כהן משוח, להזות יותר בפנים, מאדם רגיל שהזאתו על מזבח החיצון. כיון שכשחטא קלקל במקום יותר גבוה באוהל מועד של מעלה, לכן עליו להזות על מזבח הפנימי שיותר פנימי ממזבח החיצון.
ולפעמים גם אדם פשוט קלקולו מגיע עד המקום הקדוש ביותר, מול בית קדשי הקדשים. כמו מצורע שמזים 7 פעמים מול בית קדשי הקדשים. וידוע שצרעת באה על ידי לשון הרע, רואים עד לאן מגיע קלקולו של לשון הרע.