הלכות רכילות, כלל ה’, סעיף א’

כשם שאסור לקבל לשון הרע מן התורה, אסור לקבל רכילות. שלא יאמין בליבו שאמת מה שסופר לו שכך עשה לו איש פלוני, או שכך סיפר אליו איש פלוני. והמקבל עובר בלא תעשה “לא תשא עליו שמע שוא” חוץ משאר הלאוין והעשין המפורטים בפתיחה.

ואמרו חז”ל “שלושה לשון הרע הורגתן, האומרו, המקבלו, ומי שנאמר עליו”. שכן אם יאמין מי שסופר עליו הלשון הרע, חוטא גם בקבלת לשון הרע. “והמקבלו יותר מן האומרו”.

ועוד אמרו חז”ל שכל המספר לשון הרע והמקבל לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים שנאמר “לא תשא שמע שוא” וסמוך לו נאמר “לכלב תשליכון אותו”.