הלכות רכילות, כלל ט’, סעיף ב’

ואלו התנאים:
א. יזהר מאוד שלא יחליט מיד שיסובב לחברו רעה, רק יתבונן קודם היטב אם באמת ייצא רעה לחברו.
ב. שלא יגדיל את הרעה יותר ממה שהיא.
ג. שיכוון רק לתועלת לסלק הנזקין, ולא מצד שנאה על ההוא שרוצה לעשות שותפות. (וגם חשוב מאוד שיידע שמי שמספר לו יקבל דבריו, ותבוא תועלת. להוציא מקרה שיודע שלא יקשיב לו, ויעשה עמו שותפות. ואחר זמן כשיתרגז על השותף יאמר לשותף : יפה אמר עליך פלוני שלא כדאי לעשות איתך שותפות. וכך מכשיל אותו ברכילות)
ד. אם הוא יכול לסובב את התועלת בלא צורך לרכל עליו, אסור לספר.
ה. כל זה מותר רק אם לא יהיה רעה ממש לנדון, רק תוסר ממנו הטובה שהשני היה עושה איתו שותפות. אבל אם על ידי הסיפור יגיע לו רעה ממש, אסור לספר לו. כי צריך לזה עוד תנאים (ומבוארים בסעיף ה’ ו’). וכל שכן אם הוא רואה שיסובב לנדון רעה יותר ממה שמגיע לו בדין, וודאי שאסור לספר. ועיין בסעיף ה’.