הלכות רכילות, כלל ט’, הלכה ו’

ו. וכל ההיתר של שניים באדם שטבעו לעשות מעשה לעצמו, הוא רק שיינצלו מעוון דיבורים אסורים. אבל עדיין נחשבים מסייעים לדבר עבירה. כיון שעל פי דבריהם עושה האיש שמספרים לו דבר איסור. כיון שאסור לו לעשות מעשה על פי עצמו עד שיפסקו בבית דין שיכול לעשות כן. וחוץ מזה קשה שיתאספו כל הפרטים להתיר, כי אין מצוי שיידעו המספרים את כל פרטי הדינין כדי שישערו נכונה מה יפסקו בבית דין.
ולכן יש להיזהר מלגלות לאדם שדרכו לעשות מעשה על פי עצמו בלי רשות מבית דין, כדי שלא יילכדו ברשת בעלי הלשון. ושומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו.