ב"ה נפקדנו בזרע קודש של קיימא בזכות שמירת הלשון !

ב"ה אנו נשואים למעלה מעשרים שנה וסיפורנו המרגש, ב"ה, מתחיל לפני כעשר שנים.

שנים רבות חיכינו לזכות להיקרא בע"ה בכינוי, שלו זוכים ב"ה זוגות רבים: אבא ואימא.
מס' שנים לאחר שנישאנו, התברר לנו שקיים אצלנו קושי בהבאת ילדים לעולם. כמובן שמידי יום ביומו העתרנו בבכיות, בתחנונים ובתפילות לבורא העולם יתברך ויתעלה, שיזכה אותנו בילדים. עברנו טיפולי פוריות ארוכים ומיגעים מאד, אך ה' יתברך החליט שעדיין איננו זכאים להיפקד בזרע של קיימא !

החוויה הקשה ביותר מבחינה נפשית וחברתית, אותה עובר כל זוג שטרם זכה להיפקד הינה חוויה קשה ביותר, שלא לדבר על הממון הרב שעל כל זוג כזה להשקיע בכל טיפול פוריות ובל נשכח את האכזבה הגדולה של הטלפון שאותו מקבל הזוג מבית הרפואה שבו עבר את טיפול הפוריות, שיחת טלפון המבשרת לו שלדאבון הלב, עוד טיפול פוריות לא הצליח.
כמובן שלא התייאשנו (ואיננו מתייאשים לעולם, חלילה, כדברי רבנו ר' נחמן מברסלב, זיע"א: "אין יאוש בעולם כלל"!) והמשכנו לִפְנוֹת לבורא עולם בתפילות, בבכיות ובתחנונים.

עברו עוד מס' שנים וטרם נפקדנו. כבר עברנו חמשה-עשר טיפולי פוריות, שבכולם לא נפקדנו.

בערב ראש השנה, שנה וחצי לפני לידת ביתנו היקרה, חשבה אשתי: איזו זכות נוספת יכולה אני להוסיף לעצמי ממש בפתחו של יום הדין ? – אולי באמת אתחיל ללמוד מידי יום את ענייני והלכות שמירת הלשון וכך, אכן עשתה רעייתי היקרה.

נשוב להמשך סיפורנו: זמן לא רב לאחר שהתחילה אשתי להקפיד בלימוד הלכות שמירת הלשון (תוך כדי שנפגשנו עִם מספר רבנים צדיקים וחשובים) ב"ה זכתה אשתי, לאחר 12 שנות עקרות להיפקד בבת יקרה ומתוקה.

לביתנו היקרה קוראים: צופיה-הודיה – צופיה, על שם הציפיה לה חיכינו לבן/לבת במשך שנים רבות וכן, ע"ש הפס' הידוע ממשלי (פרק ל"א), אותו אנו אומרים מידי ערב שבת קודש, במזמור: "אשת חיל": "צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל" והשם השני, הודיה – כביטוי להודאה הגדולה שאותה אנו מודים בכל יום, ב"ה לבורא העולם יתברך ויתעלה על הזכות שזכינו להפקד בבת כה יקרה וצדיקה, ב"ה !

לביתנו היקרה מלאו בסיום חודש טבת 9 שנים ואנו מתפללים ומצפים שהקב"ה יפקוד אותנו ואת כל עקרות עמו בית ישראל היקר והאהוב במהרה ובקרוב בעזהי"ת !

לאחר לידתה של ביתנו היקרה, ישבה אשתי וחשבה לעצמה: רגע אחד ! הרי שמי הוא שלומית ותורתנו הקדושה מספרת על שלומית בת דִּבְרִי ועל בנה, המקלל ורש"י במקום אומר שֶשְמָהּ היה: שלומית, בת דברי, היות שהיתה פטפטנית וכלשונו של רש"י הקדוש, בספר ויקרא פרק כ"ד, פס' י"א:
" "שְלֹמִית" – דהות פטפטה: שלם עלך (= שלום עליך), שלם עלך, שלם עליכון, מפטפטת בדברים, שואלת בשלום הכל"
" "בת דִּבְרִי" – דברנית היתה, מדברת עם כל אדם" !
אם-כן, אמרה אשתי, שלומית, אם חֶטְאָה של אימו של המקלל הוא דיבור (מיותר ומזיק) עם כל אדם, אם-כך, אולי אני, ששמי הוא ג"כ שלומית, צריכה באמת להמשיך ולהקפיד יתר על המידה על דיבורַי ועל שמירת הלשון ואכן, מאז ועד היום זוכה, ב"ה, אשתי היקרה להתחיל ולסיים את הספר מס' פעמים בזו אחר זו והיא גם מלמדת בשיעורים רבים את הלכות שמירת הלשון וכן, סיפורים על המצווה הקדושה והיקרה של "לימוד זכות"- "בצדק תשפוט עמיתך"
(ויקרא י"ט, ט"ו).

נשמח לשתף בסיפורינו ובחוויותינו את כל אלו שטרם נפקדו ו את אלו שזכו, ב"ה לילדים וכן, נשמח לחזקככם בחשיבות העצומה של ההקפדה על הלכות שמירת הלשון ועל חשיבות קיום מצוות "בצדק תשפוט עמיתך" – מצוות לימוד זכות.

בברכת בשורות טובות בקרוב בעזהי"ת לכל עם ישראל היקר והאהוב, בזכות רבינו הצדיק בעל ה"חפץ חיים", זצוק"ל !