הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ד
וכל ההיתר לספר אם סופר לפני שלושה, הוא דווקא לאחד מהשלושה ששמעו. אבל למי ששמע מאחד מהם שסיפרו בפני שלושה, אסור לו לספר הלאה. אלא אם כן בכל מקרה התפרסם כבר הסיפור לכל העולם.
ואין צריך לומר אם הוא אינו יודע מעצמו אם הסיפור אמת, וודאי שאין לו להאמין למי שסיפר לו ששמע את הסיפור בפני שלושה. אבל אפילו אם הוא יודע שראובן סיפר דבר גנאי על שמעון, אבל לא ידוע אם היה בפני שלושה או לא, אסור לו לספר. כיון שחוששים שלא סופר בפני שלושה, ולא עתיד להתגלות.